תל שילה

מיקום האתר: כ-30 ק"מ צפונית לירושלים
תקופת האתר: התקופה המקראית

תל שילה השוכן בסמיכות לישוב המודרני שילה, הינו מהאתרים הארכיאולוגים החשובים ביותר בתחומי ההר המרכזי בארץ ישראל. הכתוב במקרא מציין שהעיר שילה היתה המרכז הפולחני הראשון של שבטי ישראל בתקופת ההתנחלות והשופטים, ובמשך זמן רב עמד בשילה המשכן שבתוכו ניצב ארון-הברית.
היישוב הראשון בתחומי תל שילה נוסד במהלך התקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס), סביב שנת 1750 לפנה"ס. ישוב זה היה מבוצר והוקף בחומה אדירה ששרידיה נראים עד ימינו. מחוץ לחומה נבנתה על המדרון חלקלקה, שהינה אלמנט ביצור שנועד להרחיק פולשים מבסיס החומה, ובעיקר להוות חיזוק וייצוב לחומה והמדרון. בתוך שטח התל נמצאו חדרים במצב שימור מצוין, שהיו ככל הנראה מרתפי אחסון לבתים מעליהם. בתוך המחסנים נתגלו ממצאים רבים ומגוונים - עשרות קנקנים, תכשיטים, כלי נשק, כלי עבודה וכלים פולחניים מסוגים שונים. ישוב זה חרב בשריפה עזה בשלהי תקופת הברונזה התיכונה. למרות הההרס והחורבן במקום ישנן עדויות ארכיאולוגיות להמשך פעילות פולחנית בתקופה הכנענית המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס) אם כי בשטח מצומצם בלבד. ממצא זה מעיד על חשיבות הפולחן באתר לתושביו הכנענים של האזור, שכן פעילות פולחנית זו המשיכה להתקיים בתחומי תל שילה למרות שהישוב עצמו חרב ולא שוקם מחדש. כעבור זמן מה זמן דעכה גם פעילות פולחנית זו.
עם תחילת ההתיישבות הישראלית בתחומי תל שילה, בראשית התקופה הישראלית הראשונה (1200-1000 לפנה"ס), כבר היה המקום נטוש זה זמן מה. בשלב הראשון של התקופה נמצאו רק רצפות מגורים גסות ועליהן שרידי קנקני אגירה גדולים, ממצא שמתאים ליושבי אוהלים או בקתות, בחברה נוודית למחצה. בשלב מאוחר יותר הוקמו מבני אבן על טראסות מחוץ לחומה הכנענית הקדומה. שכבה זו מקבילה לשלהי תקופת השופטים במקרא. בשילה בתקופה זו חיו ופעלו עלי הכהן ושמואל הנביא בהיותו נער. מכאן שלח עלי הכהן יחד עם בניו חפני ופנחס את ארון הברית אל שדה הקרב בו נלחמו בני ישראל עם הפלשתים, בכדי לעודד את רוחם של הלוחמים. הניסיון לא צלח והפלשתים שבו את ארון הברית. הממצא הארכיאולוגי מעיד ששכבה זו חרבה בשריפה גדולה שאותותיה ניכרים בכל חלקי התל. ישוב זה חרב ככל הנראה במתקפת הפלשתים על העיר לאחר שהכריעו את בני ישראל בקרב אפק. חורבן שילה היה פתאומי ומוחלט, על כך מעידים הממצאים מחיי היומיום של התושבים הנמלטים שנקברו תחת ההריסות ונותרו במצב שימור מצוין. בתל שילה נחשף מכלול הכלים העשיר ביותר שנמצא עד כה באתר ישראלי מתקופה זו. פרט לכלי בית, וממצאים נוספים אחרים נמצאה ערימת צימוקים מפוחמים וכמות גדולה של גרעיני חיטה מפוחמים. האתר הפולחני בשילה התקיים במשך מאות שנים רבות. הישראלים הקימו את מקום הפולחן המרכזי שלהם במקום שהיה נחשב מקודש עוד במהלך התקופה הכנענית. ריכוז הישובים סביב האתר היה גדול פי שניים מכל מקום אחר בהר אפרים, כל עוד האתר הפולחני שבמרכז התל היה פעיל. לאחרי חורבן שילה נדד ארון הברית תחילה לבית שמש ואח"כ לקריית יערים. תחנתו הסופית היתה כמובן בית המקדש בעיר ירושלים.
לאחר פער יישובי קצר התחדש הישוב בתל שילה במהלך התקופה הישראלית השנייה (1000-586 לפנה"ס) המקבילה לתקופת המלוכה המקראית. בשלב זה נוסד במקום ישוב כפרי שולי וקטן. בתקופה זו התגורר בשילה הנביא אחיה שניבא על פילוג ממלכת בית דוד.
בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) התקיים בתחומי תל שילה ישוב כפרי קטן למדי.
בהתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) שב המקום והיה ליישוב גדול ומשגשג.
בתקופה הרומית (63 לפנה"ס-70 לספירה) שכן במקום כפר קטן, ואילו בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) נבנו לרגלי התל שתי כנסיות עם רצפות פסיפס מרשימות. הכפר הרומי-ביזאנטי בנוי רובו ככולו מאבנים ששימשו את המבנים בתקופות הקדומות יותר בתל שילה ובנייתו גרמה להרס רב של מרבית השרידים המקראיים במקום.
בתקופה הערבית הקדומה (639-1099 לספירה) נבנה על אחת הכנסיות מסגד שנקרא "ג´אמע א-סיתין" (מסגד השישים), וכן מסגד נוסף בשם ג´אמע אל-יתים (מסגד היתומים) שנבנה מאבני גזית גדולות שנלקחו מהמבנים הקדומים במקום.
שילה נזכרת במספר מקורות מאוחרים ובניהם המקורות הנוצרים של אבות הכנסייה מהתקופה הביזנטית: אוסביוס והירונימוס. בימי הביניים ביקר במקום אשתורי הפרחי המזכיר את שילה בספרו הידוע 'כפתור ופרח'. תל שילה נמצא כיום בניהולה של המועצה האזורית מטה בנימין. הכניסה לתל כרוכה בתשלום. ניתן להתרשם במקום משרידי העיר המקראית, שרידי מבני התפילה, כנסיה משוחזרת, בריכת מים עתיקה ונקודות תצפית על האזור. בנוסף מתקיים באתר מרכז מבקרים, שיחזור של אוהל מועד ומיצג אור קולי.