תל עכו

מיקום האתר: העיר עכו
תקופת האתר: תקופות שונות

תל עכו השוכן בתחומי העיר עכו המודרנית, ממוקם כ-700 מטר מזרחית לחוף הים על גדתו הצפונית של נחל נעמן. שטחו של התל כ-200 דונם. כאן שכנה לאורך התקופה המקראית העיר העתיקה עכו (מאוחר יותר עברה העיר לאזור עכו העתיקה של ימינו), שהיא אחת מערי הנמל החשובות ביותר בתולדות ארץ ישראל. בערבית נקרא המקום תל אל פוחא'ר, קרי תל החרסים, ואילו בקרב תושביה המקומיים של העיר עכו נודע המקום בשמו העממי "גבעת נפוליאון" (בדומה לתל גריסה) היות ובעת המצור על העיר עכו שימש התל את הצבא הצרפתי כעמדת תצפית. תל עכו נושב לראשונה בראשית התקופה הכנענית הקדומה (3300-2200 לפנה"ס) ישוב זה שהיה בעל אופי חקלאי התקיים עד שנת 3000 לפנה"ס לערך וננטש מסיבות שאינן ברורות. המקום נותר בשיממונו כאלף שנים והישוב בתל התחדש רק בראשית התקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס). בתקופה זו שכנה בתחומי תל עכו עיר מבוצרת ולה מצודה מרשימה. העיר עכו מתקופה זו נזכרת לראשונה בכתבי המארות המצרים (קללות שרשמו המצרים על פסלונים או קערות חרס מהמאות ה-19 וה-18 לפנה"ס וכוונו לערי כנען). בין היתר נזכר בכתבי המארות גם תרעם מלך עכו.
בתקופת הברונזה המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס) עכו בשיא פריחתה והיא אחת מערי הנמל החשובות ביותר בתקופה זו. עיר זו התפרשה על שטח התל כולו ותושביה עסקו במלאכות שונות ובניהם עיבוד מתכות, והפקת ארגמן. חשיבותה של העיר עכו במהלך התקופה ניכרת גם ממקורות כתובים שונים המזכירים את העיר. עכו נזכרת ברשימת כיבושיו של פרעה תחותמיס ה-3 (1479-1425 לפנה"ס) משנת 1468 לפנה"ס, וכן בשלושה עשר ממכתבי אל עמרנה (ארכיון מלכותי שנמצא באל עמרנה שבמצרים וכולל חליפת מכתבים בין מלכי מצרים לשליטי הערים בארץ כנען) מהמאה ה-14 לפנה"ס. בכתובות שנמצאו באוגרית הרחוקה (בתחומי צפון סוריה, מספר קילומטרים צפונית לעיר לטקיה של ימינו) בהן מוזכרות ערים בודדות בלבד ברחבי ארץ ישראל, נזכרת גם העיר עכו, תופעה המעידה על חשיבותה של העיר. בנוסף מופיעה העיר ברשימות כיבושיהם של פרעה סתי ה-1 (1294-1279 לפנה"ס) ושל יורשו רעמסס ה-2 (1279-1213 לפנה"ס). לעומת האזכורים הרבים של העיר בכתובות החיצוניות נזכרת עכו רק פעם אחת במקרא בספר שופטים. תופעה זו אינה מפתיעה שכן בהתאם לכתוב בספר שופטים נמנית עכו עם הערים שבני ישראל לא כבשו.
בראשית התקופה הישראלית הראשונה (1200-1000 לפנה"ס) התיישבה במקום אחת הקבוצות האתניות מקרב "גויי הים" (בניהם נמנו גם הפלשתים) שנקראה שרדן. במאה ה-11 לפנה"ס חלה נסיגה יישובית בתל ונראה שחשיבותה של העיר עכו פחתה. הקיבעון היישובי המשיך גם בראשית התקופה הישראלית השניה (1200-1000 לפנה"ס). החל מהמאה ה-9 לפנה"ס קיבל הישוב בתל עכו תנופה משמעותית. עכו תפסה שוב את מקומה כעיר נמל חשובה בתולדות הישוב בארץ ישראל. בשלב זה היתה העיר תחת שלטונם של הפנקים (עם כנעני שישב בחופי הלבנון) והוקפה חומה.
העיר עכו נזכרת במקורות האשוריים מהמאות ה-8 וה-7 לפנה"ס. בשנת 701 לפנה"ס חרבה עכו במסע הכיבוש של סנחריב מלך אשור (704-681 לפנה"ס) לארץ ישראל. בתקופת שלטונו של אסרחדון מלך אשור (680-669 לפנה"ס) נזכרת עכו כעיר נמל חשובה, ובתקופת שלטונו של יורשו אשורבניפל (669-627 לפנה"ס) חרבה העיר בשנית ותושביה הוגלו לבבל.
קשה לאמוד את אופיה של העיר עכו במהלך התקופה הבבלית (586-539 לפנה"ס), שכן בחפירות תל עכו נמצאו שרידים מעטים בלבד שניתן לשייך אותם בוודאות לתקופה זו.
התקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) הם ימי פריחה לעיר עכו המשתרעת הרבה מעבר לשטח התל, בעיקר לכיוון חוף הים. עיר זו שהיתה ככל הנראה תחת חסותה של העיר צור היא מרכז צבאי, מנהלי וכלכלי מהחשובים בארץ ישראל. בשלב זה עבר המרכז המסחרי ואיתו הפעילות הכלכלית הענפה לאזור החוף. אזור זה הפך לתחנה העיקרית בשינוע צבא וסחורות למצרים וממנה.
בתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) הפך הישוב בתל עכו משני לעיר הגדולה שהתפתחה באזור עכו העתיקה של ימינו. שמה של העיר הוחלף לשם היווני פתולמאיס על שם תלמי ה-2 מלך מצרים שיסד בה פוליס יוונית. הישוב שעל התל חרב וננטש לקראת שלהי המאה ה-2 לפנה"ס.
בתל עכו נמצאו ממצאים בודדים גם מהתקופה הרומית (63-324 לפנה"ס) והתקופה הביזנטית (324-638 לספירה), המעידים על התיישבות כלשהי על התל, אם כי נהיר וברור שהישוב המרכזי בתקופות אלו שכן בעיר העתיקה של ימינו. בתקופה הצלבנית (1099-1260) הייתה עכו העיר הגדולה והחשובה ביותר בממלכה הצלבנית. מהמקורות ההיסטוריים אנו למדים כי בתל עכו שכנה מצודה צלבנית, אם כי בימינו לא נותר ממנה זכר.