תל ניצנה

מיקום האתר: בסמוך לגבול מצרים כ-52 ק"מ מדרום מערב לעיר באר שבע
תקופת האתר: תקופות שונות

תל ניצנה הינו ישוב נבטי קדום השוכן בסמוך למעבר הגבול ניצנה, בין ישראל ומצרים. תל ניצנה נוסד לראשונה בגל ההתיישבות הראשון של הנבטים שהתרחש בתקופה ההלניסטית (332 -63 לפנה"ס) במהלך מאה ה-3 לפנה"ס, במקביל לישוב הערים חלוצה ועבדת (מעט מאוחר יותר נושבה גם העיר פטרה בעבר הירדן המזרחי שהפכה במאה ה-1 לספירה לעיר בירתם של הנבטים).
בגל ההתיישבות השני שחל בראשית התקופה הרומית (63 לפנה"ס- 324 לספירה) נוסדו הערים ממשית, שבטה ורחובות (בנגב). למעשה מהווה תל ניצנה את האקרופוליס של העיר שהשתרעה על שטח גדול בהרבה למרגלות התל. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום בשנות ה-30 של המאה ה-20 נמצאו 195 פפירוסים כתובים יוונית וערבית ומתוארכים לשנים (512-689 לספירה). מהתעודות עולה ששמה של העיר בתקופה זו הייתה ניסנה (Nessana). השם ניצנה הוא שמה העברי המודרני של העיר העתיקה כיום. בערבית נקרא המקום עוג'ה אל חפיר על שם נחל עוג'ה העובר בתחומי האתר. החל מהמאה ה-2 לפנה"ס נבנה באקרופוליס מקדש נבטי אליו הוליכו מדרגות מהעיר התחתית הנראות היטב עד היום. בתקופה הרומית שכנה במקום עיר נבטית חשובה ולה מצודה בראש האקרופוליס. בשנת 106 לספירה סיפח הקיסר טריאנוס את הממלכה הנבטית לאימפריה הרומית. משלב זה נודע המקום בשם "פרובינקיה ערביה".
בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) נבנו בעיר ניצנה מספר כנסיות וכן מצודה בפסגת התל. תושביה של ניצנה בתקופה זו התפרנסו בעיקר מענפי החקלאות והמסחר.
בתקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה), בתקופת שלטונם של החליפים לבית אומיה (661-750 לספירה), המשיכה העיר ניצנה להתפתח ולשגשג. בראשית תקופת שלטונם של החליפים לבית עבאס (750-1250 לספירה) ננטשה העיר ולא נושבה עוד.
בשלהי התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה), בשנת 1912, החלו התורכים לישב את ניצנה שנקראה מעתה בשם עוג'ה. בעיר התחתית נבנו בתי מגורים ובאקרופוליס נבנה הסראייה (בית המושל). בתקופת מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) שימשה ניצנה כבסיס חשוב של הצבא התורכי ולבעלי בריתם הגרמנים. בשלב זה הוסב בית המושל שבפסגת התל לבית חולים.
בתקופת המנדט הבריטי (1917-1948) היה בניצנה ישוב קטן של בדואים ובמבנה בית המושל התורכי פעלה תחנת משטרה. לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948 הייתה ניצנה איזור מפורז בין ישראל ומצרים בפיקוח האו"ם. במלחמת קדש בשנת 1956 השתלט צבא ההגנה לישראל על ניצנה כמאחז קדמי להתקפה על המוצבים המצרים בסיני ומאז נשאר המקום בידי מדינת ישראל.