תל מגידו

מיקום האתר: ליד קיבוץ מגידו
תקופת האתר: התקופה המקראית

תל מגידו (בערבית תל אל-מֻתַסַלִם קרי תל המושלים) הוא מן החשובים שבאתריה הארכיאולוגים/היסטוריים של ארץ ישראל. התל שגודלו כ-60 דונם, שוכן בסמוך למוצא נחל עירון (ואדי עארה) בו עברה בעבר הדרך הבינלאומית "דרך הים". ממקום זה התפצלה דרך הים לשלושה כיוונים: לסוריה, לחוף הפיניקי ולעמק בית שאן. מיקומו האסטרטגי של התל בצומת דרכים מהחשובים בעולם הקדום, וכן סמיכותו לשני מעיינות שופעים ולקרקע פורייה, הפכה את תל מגידו לאחד האתרים החשובים ביותר בהיסטוריה הקדומה של ארץ ישראל. המסורת הנוצרית העצימה את האתר עוד יותר בכך שהפכה את הר מגידו ל"ארמגדון" המקום בו תתנהל באחרית הימים המלחמה האחרונה עלי אדמות בין כוחות האור לכוחות החושך. בתחומי תל מגידו נחשפו לא פחות מ-25 שכבות ישוב וצורות אדריכלות החל מהתקופה הניאוליתית (8300-4500 לפנה"ס) ועד לתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס).
בתקופה הכנענית הקדומה (3300-2200 לפנה"ס) שכנה במגידו עיר גדולה וחשובה מבוצרת בחומה אדירה ומגדלים. בשלהי התקופה נוסדה בעיר במת אבן עגולה ששימשה כמזבח. זהו מבנה ייחודי שאינו מוכר כלל במרחב המזרח הקדום.
בתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס) שכנה בתחומי תל מגידו עיר מנהל מצרית מבוצרת מהחשובות ברחבי ארץ ישראל. גודלה של עיר זו היה כ-120 דונם שכן העיר מגידו בתקופה זו התפרשה לא רק על שטח התל (האקרופוליס) אלה גם על גבי "העיר התחתית" ששכנה למרגלותיו הצפוניים-מזרחיים של התל.
בתקופת הכנענית המאוחרת (1200-1550 לפנה"ס) נזכרת מגידו לראשונה בכתובות המצריים כעיר מדינה כנענית שעמדה בראשה של קואליציית ערי מדינה כנעניות שמרדו בממלכת מצרים סביב שנת 1480 לפנה"ס. זה הוא התיעוד הקדום ביותר בהיסטוריה האנושית של מערכה צבאית מלאה. הכתבים המצרים מתארים דילמה שעמדה בפני פרעה תחותמיס ה-3 ומפקדיו באיזו דרך לבחור על מנת להגיע אל המורדים בהפתעה ובסיכון מינימלי. לבסוף בניגוד לעצת מפקדיו בחר תחותמיס להגיע דרך נחל עירון. הייתה זו הדרך המסוכנת ביותר שכן דרך זו הינה החשופה ביותר. למרות זאת בחירתו של תחותמיס בדיעבד הסתברה כנבונה במיוחד שכן המורדים הכנענים שלא ציפו שהמצרים יבחרו בדרך הזו, הניחו את המארב במקום אחר וכך הפתיעו המצרים את המורדים שנפוצו לכל עבר. ראשי המורדים ברחו לעיר מגידו שם התבצרו כשבעה חודשים עד שנכנעו לכובש המצרי. כמאה ושלושים שנה מאוחר יותר נזכרת שוב העיר מגידו במכתבי אל עמרנה (זהו קובץ של מכתבים, מעיין ארכיון, הכתובים על חרס בכתב היתדות שנמצאו באל עמרנה בירתו של פרעה אחנתון מהשושלת ה-18 במצרים. הקובץ מכיל חילופי מכתבים בין מלך מצרים לבין גורמים שונים מחוץ למצרים, וביניהם המלכים הואסאלים של ערי כנען). במכתבים אלו נזכרת מגידו כעיר מדינה חשובה בתחומי ארץ כנען, וכן נזכר שמו של שליט העיר בירדי. בתנ"ך נזכרת העיר מגידו מספר פעמים, לראשונה בספר יהושע, במסגרת רשימת המלכים שהוכו במלחמות יהושע בערי כנען. בספר שופטים לעומת זאת נזכרת העיר מגידו כמובלעת כנענית שלא נכבשה בתוך תחומי שבט מנשה. ספר מלכים מציין שהמלך שלמה בנה את העיר מגידו יחד עם הערים גזר וחצור. מאוחר יותר בעיצומה של ההפיכה שחולל יהוא שר צבאו של יהורם מלך ישראל, נס אחזיה מלך יהודה ששהה במחיצתו של מלך ישראל, אל העיר מגידו שם נתפס ונרצח על ידי יהוא. בהתאם לחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום נראה כי בתקופת הממלכה המאוחדת ותקופת פילוג הממלכה לשתי ממלכות אחיות ישראל ויהודה, שכנה בתחומי תל מגידו עיר ישראלית חשובה. עיר זו נכבשה ע"י האשורים במסגרת מסעם לכיבוש ארץ ישראל בשנת 732 לפנה"ס. לאחר הכיבוש האשורי הפכה מגידו לפחווה אשורית. לקראת שלהי התקופה הישראלית ה-2 (1000-586 לפנה"ס) הצליח יאשיהו מלך יהודה להחזיר את העיר מגידו לחסות יהודה אם כי לזמן קצר בלבד. במפגש הגורלי שהתנהל במגידו בין יאשיהו לפרעה נכו מלך מצרים, נהרסה העיר והמלך יאשיהו נפצע פצעים אנושים שגרמו למותו תוך זמן קצר.
בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) שכן בתל מגידו ישוב דל ופרוז (ללא חומה). ישוב זה היה הישוב האחרון שהתקיים על תל מגידו.
תל מגידו נמצא כיום במסגרת גן לאומי מגידו בניהולה של רשות הטבע והגנים הלאומיים. ניתן להתרשם בסיור בתל מהמתחם המקודש מתקופת הברונזה הקדומה, שער העיר מתקופת הממלכה המאוחדת, "ארמון השנהבים" המיוחס למלך אחאב וממפעל המים הקדום מתקופת המלוכה בישראל.
בשנת 2005 הוכרז תל מגידו כאתר מורשת עולמית מטעם אונסקו. המשמעות היא כי בעיניי העולם אתר זה ראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לכלל האנושות.