תל לכיש

מיקום האתר: סמוך למושב לכיש
תקופת האתר: תקופת המקרא

תל לכיש (בערבית תל א דוויר) השוכן בסמוך למושב המודרני לכיש, הינו מהאתרים החשובים בארץ ישראל בתקופת המקרא. שטחו של התל הממוקם בשולי נחל לכיש הינו כ-125 דונם. בשנת 1929 היה הארכיאולוג הבריטי המפורסם וויליאם פוקסוול אולברייט (1891-1971) הראשון לזהות תל זה עם העיר המקראית לכיש, שהיא מעריה החשובות של ממלכת יהודה, שנייה רק לירושלים הבירה.
לאורך התקופה הכנענית כולה (3300-1200 לפנה"ס) שכנו בלכיש ערים חשובות ומשגשגות.
בתקופה הכנענית הקדומה (3300-2200 לפנה"ס) שכנה בתחומי תל לכיש עיר גדולה שככל הנראה הוקפה בחומה אם כי שרידיה לא נמצאה עדיין בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום.
בתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס) לכיש הינה אחת הערים המרכזיות והמשגשגות בדרום ארץ כנען. מסביב לעיר נבנתה חומה וכן חלקלקה מרשימה (אלמנט ביצורי שנועד לייצב את מדרון התל ולתמוך בחומה) שלמעשה עיצבה את צורתו הנוכית של תל לכיש. עיר זו חרבה בשריפה בעת מסעם של המצרים לכיבושה של ארץ כנען סביב שנת 1550 לפנה"ס
בתקופה הכנענית המאוחרת (1550-1150) הגיעה העיר לכיש לשיא פריחתה. עיר זו יש לציין הייתה פרוזה. בתקופה זו נזכרת לכיש לראשונה במקורות ההיסטרים העומדים לרשותנו. המקור הראשון המזכיר את לכיש הינו פפירוס הרמיטז' מהמאה ה-15 לפנה"ס. בפפירוס זה נזכרות מתנות שהעבירו פקידים מצריים לידי שליחים מערים שונות ברחבי כנען ובניהן העיר לכיש. כמו כן נזכרת לכיש במכתבי אל עמרנה (קובץ של מכתבים מלכותיים כתובים על חרס בכתב היתדות מהמאה ה-14 לפנה"ס) מהם עולה שלכיש היתה עיר חשובה ומרכזית בדרום ארץ כנען. במכתבים אלו נזכרים שלושה ממלכיה של לכיש זמרדה, שפטי-בעל ויבנאלו. עיר זו שהיתה בשליטה מצרית מלאה, חרבה בשריפה עזה אם כי לא ברורה זהות מחריביה ודעות החוקרים חלוקות בין 'גויי הים' לבני ישראל. בספר יהושע נזכר יפיע מלך לכיש כאחד ממלכי האמורי שחברו למלך ירושלים למלחמה עם יהושע בן נון ובני ישראל. לדברי המקרא נהרג מלך לכיש ועירו נכבשה על ידי בני ישראל. בהמשך מוזכרת לכיש כעיר בנחלת שבט יהודה, אם כי בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום הוברר שתל לכיש לא נושב לאחר חורבן העיר הכנענית במשך כ-150 שנה (בין השנים 1150-1000 לפנה"ס) תקופה המקבילה לתקופת השופטים והישוב התחדש במקום רק בתקופת המלוכה סביב שנת 1000 לפנה"ס. במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס נבנתה בלכיש עיר ממלכתית מבוצרת היטב ובמרכזה ארמון מבוצר. עיר זו מיוחסת לרחבעם מלך יהודה (935-918 לפנה"ס). העיר לכיש חרבה במסע סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה"ס, מסע המתועד הן במקרא והן במקורות האשורים. לכיש נבנתה מחדש כעיר מנהל בתקופת מלכותו של יאשיהו מלך יהודה (640-609 לפנה"ס).
בשנת 587 לפנה"ס חרבה לכיש ע"י הבבלים ששמו קץ לממלכת יהודה כולה בשנת 586, עת חורבו העיר ירושלים ובית המקדש. באחד החדרים ששימש ככל הנראה כמפקדת העיר, נמצאו מספר כתובות רשומות בדיו על חרסים הידועות כ"מכתבי לכיש". מכתבים אלו נשאו גוון צבאי ומרביתם יועדו ליאוש מפקד הצבא בלכיש. בתקופה הפרסית (586-332 לפנה"ס) נבנתה לכיש מחדש כמרכז ממלכתי. חומות העיר שוקמו ונבנו בה ארמון ומקדש מרכזי. העיר לכיש ממשיכה להתקיים במתכונת דומה גם בתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס), אם כי בשלהי המאה ה-2 לפנה"ס ניטש המקום ולא נושב עוד. בתל לכיש ניתן לראות כיום את שרידי החומות מתקופת המלוכה, שרידי ארמון המצודה, באר מים מתקופת המלוכה ועוד.