תל חצור

מיקום האתר: כקילומטר דרומית מערבית לקיבוץ איילת השחר
תקופת האתר: התקופה המקראית

תל חצור השוכן בדרום עמק החולה, בסמוך לקיבוץ איילת השחר, הינו התל הגדול ביותר בתחומי ארץ ישראל (שטחו של התל למעלה מ-800 דונם). תל זה הוא ללא ספק מהחשובים שבאתריה הארכיאולוגים/היסטוריים של ארץ ישראל. בגדול נחלק תל חצור לשניים: התל העליון (האקרופוליס) ששטחו כ-120 דונם, והעיר התחתית המתפרשת לרגלי האקרופוליס ושטחה למעלה משבע מאות דונם. בהתאם לחפירות הארכיאולוגיות שנערכו באתר עולה שההתיישבות בתחומי תל חצור החלה לראשונה בתקופת הכנענית הקדומה (3300-2200 לפנה"ס).
בתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס) שכנה כאן מגה עיר שהתפרשה על כשמונה מאות דונם והיתה העיר הגדולה והחשובה ביותר בשטחי ארץ ישראל בתקופה זו. בנוסף שלטה העיר חצור על מרחבים גדולים באזור. חצור בתקופה זו הייתה קשורה במערכת יחסים הדוקה עם מערכת הערים שמצפון לה (במרחב הסורי לבנוני של היום), יותר מאשר עם האימפריה המצרית, לה היו קשרים הדוקים במיוחד עם מרבית הערים ברחבי ארץ ישראל בתקופה הכנענית התיכונה. העיר חצור נזכרת לראשונה בכתבי המארות המצריים (קללות שנרשמו ביחס לערי כנען על צלמיות חרס או קערות מהמאות ה-19 וה-18 לפנה"ס). כמו כן נזכרת חצור בתעודות שנמצאו בעיר מארי שבסוריה מהן עולה שחצור הייתה עיר חשובה ומרכזית במרחב הסורי-כנעני בתקופה הנידונה.
בתקופה הכנענית המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס) מוסיפה העיר חצור לשמור על חוסנה ושגשוגה וזאת למרות שבשלב זה העיר הייתה כפופה, לפחות על הנייר, למצרים. מתקופה זו נזכרת חצור ברשימת הערים שכבש תחותמיס ה-3 מלך מצרים סביב 1480 לפנה"ס. חצור נזכרת גם במכתבי אל עמרנה מהמאה ה-14 לפנה"ס (קובץ של מכתבים מלכותיים כתובים על חרס, שנמצאו באל עמרנה בירתו של פרעה אחנתון מהשושלת ה-18 במצרים). מהמכתבים עולה שחצור היא עיר חשובה במרחב הכנעני. כמו כן נזכרים שניים ממושליה של העיר עבד-תרשי ושפט-רצ.
בתנ"ך נזכרת חצור לראשונה בספר יהושע ממנו עולה כי חצור הייתה העיר הכנענית הראשית בכל ארץ כנען, כפי שהדבר בא לידי ביטוי באימרה: "ראש כל הממלכות האלה". שני סיפורי כיבוש מתייחסים לעיר חצור, האחד בספר יהושע והשני בספר שופטים. חשיבותה של חצור בספר יהושע באה לידי ביטוי הן בהזכרת שמו של מלך חצור יבין והן בציון העובדה שחצור היתה העיר היחידה (לאחר כיבוש יריחו והעי) שיהושע העלה באש. בספר שופטים נמצאת גירסא שונה לכיבוש העיר בסיפורם של השופטים דבורה אשת לפידות וברק בן אבינועם. גם בסיפור זה נזכר יבין מלך חצור הפעם בתואר "מלך כנען" המלמד על חשיבותה של העיר. כמו כן נזכר שר צבאו של יבין סיסרא.
כך או אחרת החפירות הארכיאולוגיות מלמדות שהעיר הכנענית הגדולה חצור נכבשה ונשרפה סביב שנת 1200 לפנה"ס. מכאן ואילך נושב רק התל העליון וחצור איבדה את מעמדה כעיר החשובה ביותר בארץ ישראל תואר בו החזיקה למעלה מחמש מאות שנים. בתקופה הישראלית ה-1 (1200-1000 לפנה"ס) המקבילה לתקופת השופטים במקרא, נוסד בתחומי תל חצור ישוב כפרי פרוז ודל.
בתקופה הישראלית ה-2 (1000-586 לפנה"ס) המקבילה לתקופת המלוכה, קיבל הישוב במקום תנופה משמעותית וחצור בשלב זה הינה עיר של ממש. בניית עיר זו מיוחסת למלך שלמה שנזכר בספר מלכים כמי שבנה את הערים חצור, גזר ומגידו. שיאה של העיר חצור בתקופת המלוכה, מיוחסת למאה ה-9 לפנה"ס, תקופת שלטונם של מלכי "בית עומרי" בישראל. בשנת 732 לפנה"ס נכבשה חצור כיתר ערי ממלכת ישראל על ידי האשורים. לאחר הכיבוש האשורי חל שינוי מהותי בייעודו של תל חצור, ומכאן ואילך שימש המקום למטרות צבאיות. בראשית המאה ה-7 לפנה"ס נבנתה בתל מצודה גדולה שהייתה בשימוש גם בתקופה הבאה היא התקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס). במהלך התקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) נבנתה על התל מצודה חדשה. ספר מכבים א' הוא המקור ההיסטורי האחרון בו נזכרת חצור. במקור זה מסופר כי במהלך מסעו צפונה של יהונתן לבית חשמונאי לקראת עימות עם המלך דמטריוס לבית סלווקוס, חנה יהונתן במישור חצור בסמוך לעיר קדש (שרידיה של עיר זו שוכנים בתל קדש ברמות נפתלי, סמוך לגבול עם לבנון).
תל חצור כיום הוא גן לאומי בניהולה של רשות הטבע והגנים הלאומיים. ניתן להתרשם באתר משרידי הישובים השונים שעל האקרופוליס. גולת הכותרת היא מפעל המים המרשים של העיר המיוחס לתקופתו של המלך אחאב (המאה ה-9 לפנה"ס). בשנת 2005 הוכרז תל חצור יחד עם תל מגידו ותל באר שבע, במסגרת אתרי המקרא, כאתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסקו.