תל חברון

מיקום האתר: חברון
תקופת האתר: תקופות שונות

תל חברון (בערבית תל רומיידה) השוכן בתחומי העיר המודרנית חברון, מזוהה עם העיר חברון המקראית הנזכרת רבות בתנ"ך. חברון היא אחת הערים המקראיות החשובות ביותר בתקופת המקרא שמסורות רבות נקשרו בה. ע"פ מסורות אלו מצויים בעיר קברי האבות (מערת המכפלה), וכן הייתה זו עיר הולדתו ובירתו הראשונה של דוד המלך במשך שבע שנים, בטרם העביר את בירתו לירושלים היא עיר דוד. חברון הינה מהערים העתיקות בעולם המיושבת ברציפות מזה אלפי שנים.
הישוב בתחומי תל חברון החל עוד בתקופה הכנענית הקדומה (3300-2200 לפנה"ס) והוא נמשך עד ימינו. עם התפתחות תהליך העיור במרחב המזרח הקדום בכלל, ובעיר חברון בפרט, הפכה חברון להיות הישוב העירוני המרכזי של הר יהודה, והיא נותרה כך עד היום - העיר הפלשתינאית הגדולה ביותר בכל שטחי יהודה ושומרון. חברון הייתה עיר כנענית מרכזית לכל אורך התקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס). חשיבותה ניכרת בחומת הענק שסבבה את העיר ורמזים לקיומו של חפיר חצוב בסלע. עיר זו מיוחסת לתקופת האבות בתנ"ך. על פי המסורת המקראית אברהם הנחשב לאבי האומה התיישב בחברון ורכש בסביבתה את מערת המכפלה עם חלקת השדה סביבה מידי עפרון החיתי. גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון ולכן היא מכונה בתואר "עיר האבות". לאחר שחרבה העיר הכנענית במסע הכיבוש המצרי לארץ ישראל, סביב שנת 1550 לפנה"ס, לא נבנתה במקום עיר חדשה. בהתאם לחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום נראה שהישוב בתל חברון לאורך כל התקופה הכנענית המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס) הוא דל ושולי למדי. עיר של ממש לבטח לא התקיימה במקום, וזאת בסתירה מובהקת לכתוב בתנ"ך. המקרא מציין שערב ההתנחלות (שלהי התקופה הכנענית המאוחרת) שכנה בחברון עיר מבוצרת שנכבשה על ידי בני ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון...
בתקופה הישראלית הראשונה (תקופת ההתנחלות - 1200-1000 לפנה"ס) התקיימה במקום עיר חשובה כפי שמצביעים גם הממצאים הארכיאולוגים. לצערנו הרב עקב החפירות הלקויות שנערכו במקום (עד היום לא פורסמו תוצאות החפירה למרות שנערכו בשנות ה-60 של המאה ה-20!!!) אין בידינו נתונים ארכיאולוגיים מספקים לגבי התפתחות העיר בתקופה זו.
הדברים נכונים גם לגבי העיר החשובה שהתקיימה כאן במהלך התקופה הישראלית השנייה (תקופת המלוכה - 1000-586 לפנה"ס). בהתאם למסופר במקרא כאן נולד והומלך דוד וכאן גם שכנה בירתו הראשונה במשך שבע שנים עד כיבוש ירושלים מידי היבוסים. בשלב מאוחר יותר בתקופתו של המלך חזקיהו (שלהי המאה ה-8 לפנה"ס) נזכרת העיר חברון בקובץ חותמות המכונות "כתובות למלך". אלו הם הטבעות מלכותיות על ידיות של קנקנים גדולים עם הכיתוב "למלך" בצירוף אחת מתוך ארבעת הערים: חברן, שכה, זיף, ממשת. מטביעות חותם אלה עולה כי העיר חברון שימשה כעיר ממלכה חשובה בתחומי ארץ יהודה בתקופה זו.
לאחר חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס הוגלו תושבי ממלכת יהודה ובכללם גם תושבי העיר חברון לבבל. את החלל היישובי שנוצר בעיקר בדרומה של ארץ יהודה ובכלל זה גם בחברון וסביבתה, ניצלו האדומים שהחלו להתיישב במקום ומעתה ואילך נודע אזור זה בשם אדומיאה.
החל מתקופת בית שני (539 לפנה"ס-70 לספירה) התרכז הישוב בעיר חברון בעמק, במקום בו ממוקמת העיר חברון של ימינו, ואילו הישוב על גבי תל חברון הפך משני בלבד.
בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) תל חברון אינו מיושב כלל. הישוב בתל התחדש רק בתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס). בשנת 164 לפנה"ס נכבשה העיר האדומית חברון ע"י יהודה המכבי. בתקופת המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה) כבש את העיר שמעון בר גיורא אחד ממנהיגי המרד, אולם עד מהרה היא נכבשה ונשרפה על ידי הרומאים. עקבות השריפה נמצאו גם בחפירות התל. לאחר המרד הגדול הייתה חברון לישוב קטן בשם "אברמיום".
בהתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) החלה העיר חברון בתנופת פיתוח מחודשת שעקבותיה נראים גם בתל. עם השלמת כיבושה של ארץ ישראל בידי הערבים בשנת 638 לספירה עברה לידיהם גם העיר חברון. התיישבות שולית בתל נמשכה גם בתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) ובתקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה). בראשית התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה) ניטש תל חברון כליל, ובמקום ניטעו עצי זית רבים הנראים על גבי התל גם כיום. בראש התל מצוי מבנה עתיק המתוארך לתקופה הערבית הקדומה או לתקופה הצלבנית, הניצב על יסודות ביזנטיים ונקרא בערבית דיר אל ארבעין. המסורת העממית מזהה מאז ימי הביניים במקום זה את ציון קבריהם של רות המואבייה וישי אבי דוד.