קבר דוד

מיקום האתר: הר ציון ירושלים
תקופת האתר: התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה)

קבר דוד הינו ציון קבורתו של דוד המלך הממוקם בקומה התחתונה של מבנה דו קומתי מתקופת ימי הביניים השוכן במרומי הר ציון בסמוך ומחוץ לחומות ירושלים. יחד עם זאת בתנ"ך, בספר מלכים, מצוין מפורשות שמקום קבורתו של דוד המלך (ולמעשה של מרבית מלכי יהודה), שוכנים בעיר דוד הממוקמת כחצי ק"מ מזרחית להר ציון, בתחומי השכונה הערבית סילוואן. מיקומו של קבר דוד ויתר מלכי יהודה היו ידועים לפחות עד תקופת מרד בר כוכבא (132-135 לספירה) שכן בתקופה זו מתאר היסטוריון רומאי את קברו של המלך שלמה שחרב במלחמה. עם השנים כוסו קברי מלכי יהודה בעיי מפולות ומקומם המקורי נשתכח. המסורת המזהה את קבר דוד על הר ציון בסמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה ירושלים, היא בת כאלף שנים. מסורת זו נזכרת לראשונה בכתביו של הגיאוגרף הערבי אלמקדסי משלהי המאה ה-10 לספירה. אלמקדסי מציין שעמי הספר, קרי היהודים והנוצרים, מציינים את מיקומו של קבר דוד בהר ציון.
בתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) רווחה והתעצבה המסורת על מיקומו של הקבר, ומרכזו של מבנה קבר דוד הנראה כיום, נבנה לראשונה בתקופה זו. קבר דוד הוחזק בתקופה זו על ידי הנוצרים שראו בו אתר קדוש במיוחד, בעיקר משום שעל פי המסורת הנוצרית בקומתו העליונה של הקבר, שכן חדר סעודתו האחרונה של ישו הידוע בשם קנקולום.
בתקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה) פרץ סכסוך בין הנוצרים ליהודים על בעלות המקום. בעקבות הסכסוך שהגיע עד חצר הסולטאן, עברה החזקה על מבנה הקבר לידי המוסלמים שהפכו את מבנה הסעודה האחרונה למסגד. לנוצרים וליהודים נאסרה מעתה הכניסה למקום.
בתקופה העותומאנית (1516-1917) עבר מבנה הקבר שידרוג ובין היתר נוספו למבנה המקורי חדרים רבים. גם בתקופה זו נמשך האיסור על הכניסה לקבר לנוצרים ויהודים, למעט מקרים חריגים בודדים (בין היתר ביקרו במקום משה מונטיפיורי ואשתו יהודית בהרשאתו של הסולטאן).
בתקופת המנדט הבריטי (1917-1948) הורשו יהודים ונוצרים להיכנס למבנה תמורת תשלום, אם כי לקומתו העליונה בלבד. במסגרת מלחמת העצמאות שחלה בשנת 1948 כבשו לוחמי צבא ההגנה לישראל את הר ציון וקבר דוד עבר לרשות מדינת ישראל. מאז נוהגים יהודים רבים לפקוד את המקום במהלך חג השבועות שהוא בהתאם למסורת היהודית יום פטירתו של המלך דוד.