קברי המלכים

מיקום האתר: רחוב צ'אלח א-דין במזרח העיר ירושלים
תקופת האתר: תקופת בית שני (539 לפנה"ס- 70 לספירה)

קברי המלכים הינם אחוזת קבורה גדולה ומפוארת החצובה כולה בסלע משלהי תקופת בית שני (539 לפנה"ס-70 לספירה). אחוזת קבורה זו מזוהה עם מקום קבורתם של המלכים מארץ חדייב, שהייתה בעבר ממלכה עתיקה בתחום כורדיסטאן של ימינו. משפחת המלוכה ובראשם הילני המלכה הגיעו במאה ה-1 לספירה לירושלים התגיירו והשתקעו בעיר. בני המשפחה בנו את ארמונם בתחומי עיר דוד, אולם הארמון נשרף במהלך המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה). ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מספר כי בנה של המלכה הילני המלך מונבז שלח את עצמותיה של אימו ואחיו לקבורה בעיר ירושלים. בחלוף הזמן נעזבה מערת קברי המלכים ורוב ארונות הקבורה שהיו בה (במקום נמצאו לא פחות מ-48 מקומות קבורה) נשדדו ונהרסו. בקברים הצטברו אדמה ופסולת ולעיתים חסו בצילם רועים נודדים. בדורות הקודמים נהרו רבים מעולי הרגל לבקר את המקום וציירים וצלמים במאה ה-19 הרבו לתעד את האתר. בשנת 1847 הורה המושל התורכי של ירושלים לחפור במקום במטרה לבזוז אוצרות שנטמנו עם הנקברים, אם כי החפירה לא העלתה דבר מלבד הרס נוסף לאתר. בשנת 1863 נערכה במקום חפירה של החוקר הצרפתי פרדיננד דה סוסי שהיה משוכנע כי זהו מקום קבורתם של מלכי יהודה. החפירות הופסקו בשל לחץ היהודים על הממשל, אם כי דה סוסי הצליח להבריח את ממצאיו ובניהם סרקופגים ייחודיים לתצוגה במוזיאון הלובר. בשנת 1867 בוצעה חקירה מקיפה במקום על ידי הדיפלומט, הארכיאולוג וחוקר ארץ ישראל הצרפתי שארל קלרמון-גנו שסקר גם את קברי הסנהדרין. (גנו התפרסם בעיקר בשל חשיפת כתובת מישע בעיר דיבון שבעבר הירדן המזרחי הנחשבת לאחת הכתובות החשובות בעולם מתקופת המקרא). בשנת 1878 נרכשה אחוזת הקבר ע"י משפחת פריאר היהודית מצרפת. עם מותו של ראש המשפחה בשנת 1885 נמסרה המערה במתנה לממשלה הצרפתית המחזיקה במקום עד היום.