עתיקות בית שאן

מיקום האתר: העיר בית שאן
תקופת האתר: תקופות שונות

בית שאן היא מן הערים הקדומות והחשובות ביותר בתחומי ארץ ישראל. מיקומה על דרך הים, הדרך הבינלאומית החשובה ביותר במזרח הקדום, שהוליכה בין מצרים למסופוטמיה, הקנה לה חשיבות אסטרטגית רבה בתקופות הקדומות בארץ ישראל. בית שאן נזכרת לראשונה בכתבי המארות המצריים (מהמאה ה-18 לפנה"ס) בשם אשאן. העיר נזכרת גם ברשימות כיבושיו של מלך מצרים תחותמיס ה-3 בשנת 1468 לפנה"ס, ומאז ועד המאה ה-12 לפנה"ס היתה העיר בית שאן מרכז השלטון המצרי בצפונה של ארץ כנען. במקרא נזכרת בית שאן כעיר כנענית בנחלת שבט מנשה אשר לא נכבשה ע"י בני ישראל. לאחר מפלתו של המלך שאול בקרב הגלבוע תלו הפלשתים כמסופר בתנ"ך את גופתו וגופות שלושת בניו על חומות העיר. בית שאן נכבשה ע"י דוד המלך ונכללה בנציבותו של בענא בן אחילוד בתקופתו של המלך שלמה. בית שאן נזכרת גם בכתבים המצריים כאחת הערים שנכבשו במסע הכיבושים של פרעה שישק לארץ ישראל, במקביל לתקופת שלטונו של המלך רחבעם (סביב שנת 925 לפנה"ס).
מראשית הישוב במקום בתקופת הברונזה הקדומה (3300-2200 לפנה"ס) ועד לתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס), התרכז הישוב בתל בית שאן הממוקם על גבעה טבעית ושטחו כ-40 דונם. מהתקופה ההלניסטית ואילך הורחבה העיר אל מעבר לתל ושמה הוסב לסקיתופוליס. סביב שנת 100 לפנה"ס כבש יהוחנן הורקנוס לבית חשמונאי את העיר בית שאן והחריב אותה. בתקופה הרומית (63 לפנה"ס-324 לספירה) נקראה העיר ניסה-סקיתופוליס. היתה זו עיר מעורבת בה התגוררו יהודים ונוכרים אשר שימשה כבירת הדקפוליס (ברית עשר הערים) וזאת למרות שכל יתר תשע הערים שכנו מעברו המזרחי של הירדן. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מציין כי במהלך המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה) נטבחו תושביה היהודים של העיר על ידי שכניהם הנוכרים. בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) היתה בית שאן עיר נוצרית חשובה ומפוארת ומספר תושביה כארבעים אלף איש. בשלהי המאה ה-4 לפנה"ס נחלקה ארץ ישראל בחלוקה מנהלית לשלושה מחוזות, כאשר בית שאן מהווה את בירתו של המחוז השני שנקרא פלסטינה-סקונדה. זמן קצר לאחר הכיבוש הערבי בשנת 636 לספירה, החליטו השליטים האומיים להעביר את מרכז הכובד של המחוז החדש שנקרא ג'ונד אורדון לעיר טבריה. בשלב זה יורדת בית שאן בהדרגה מגדולתה, ולאחר רעידת האדמה בשנת 749 לספירה שגרמה לחורבנה הטוטאלי של העיר הפכה בית שאן או בשמה החדש ביסאן לעיירה קטנה.
בתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) לא חל שינוי מהותי במעמדו של הישוב למעט הקמתה של מצודה קטנה על ידי משפחת דה-בוטון ששרידיה נראים עד היום בעיר העתיקה.
בתקופה הממלוכית (1260-1099 לספירה) בראשית המאה ה-14 הוקמה בישוב אכסניית דרכים בשם ח'אן אל-אחמר, שהיתה תחנה להחלפת סוסים בדרך המוליכה מדמשק לקהיר.
במהלך התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה) עד לשלהי המאה ה-19 היתה בית שאן ישוב נידח למדי. עם עלייתו של הסולטן עבד אל חמיד ה-2 לשלטון חל שינוי במגמה ובית שאן החלה בתנופת התפתחות שנמשכה גם בתקופת המנדט הבריטי (1917-1948 לספירה).
במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948 נכבש הישוב הערבי ביסאן על ידי חטיבת גולני, וזמן קצר לאחר מכן התיישבה במקום אוכלוסייה יהודית. מאז נמצאה בית שאן בהתפתחות מתמדת ובשנת 1998 הוכרזה לעיר במדינת ישראל.
כיום נמצאים תל בית שאן וחלק מהעיר התחתית שנחפר עד כה במסגרת גן לאומי בית שאן בניהולה של רשות הטבע והגנים הלאומיים. באתר ניתן לראות את שרידי העיר התחתית המרשימה מהתקופות הרומית והביזנטית ובניהם: רחובות, תיאטרון, מקדשים, מרחצאות ועוד. כמו כן ניתן לטפס על התל המהווה נקודת תצפית מדהימה על העיר התחתית והסביבה, ולהתרשם משחזור ארמון המושל המצרי בעיר מתקופת הברונזה המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס). בסמוך לעתיקות בית שאן, שוכנים שרידי העיר הערבית ביסאן שמרבית מבניה חרבו בשנות ה-80 של המאה ה-20.