עתיקות אשקלון

מיקום האתר: העיר אשקלון
תקופת האתר: תקופות שונות

אשקלון הינה עיר נמל עתיקת יומין השוכנת לחופי הים התיכון של מישור פלשת הדרומי. אשקלון מילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה העתיקה של המזרח הקדום בשל מיקומה האסטרטגי בצד דרך הים, עורק התנועה העיקרי במזרח הקדום. לעיר העתיקה אשקלון היו שפע של מים מתוקים הנובעים ממקורות תת קרקעיים רבים, אדמה פוריה, אקלים ים תיכוני נוח למדי וסמיכות לים, תכונות שהפכו את אשקלון לאחת הערים החשובות ביותר בעולם הקדום. בתקופות מסוימות במהלך ההיסטוריה של המקום, נושבו כאן מגה ערים ששטחן עלה על 600 דונם. העיר העתיקה אשקלון שוכנת למעשה בתחומי תל אשקלון של ימינו. תל אשקלון נושב לראשונה החל מהתקופה הניאוליתית (8300-4500 לפנה"ס). המקום נושב גם בתקופה הבאה היא התקופה הכלקוליתית (4500-3300 לפנה"ס), אם כי עיר של ממש התפתחה במקום רק בתקופה הכנענית הקדומה (3300-2200 לפנה"ס). אשקלון העתיקה היא עיר הנמל הקדומה ביותר לחופי ארץ ישראל ולמעשה עיר הנמל היחידה בארץ ישראל באלף השלישי לפנה"ס. בתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס) אשקלון היא מגה עיר, שגודלה למעלה 600 דונם. אשקלון בתקופה זו הוקפה בסוללת ביצור אדירה ששרידיה נראים עד היום. בנוסף שער העיר שנבנה בעיר הינו השער המקומר (שער בצורת קשת), הקדום ביותר מסוגו בעולם. בתקופה זו נזכרת לראשונה העיר אשקלון בכתבי המארות המצריים (סוג של מאגיה בצורת קללות שרשמו המצרים על צלמיות או קערות חרס מהמאה ה-19 וה-18 לפנה"ס וכוונו לערי כנען. את הצלמיות/קערות נהגו לשבור ובכך לממש את תוכן הקללה הרשומה), בשם "אשקונה". בתקופה הכנענית המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס) הייתה אשקלון כפופה ישירות לשלטון המצרי. אשקלון נזכרת בשבעה ממכתבי אל עמרנה מהמאה ה-14 לפנה"ס (קובץ של מכתבים מלכותיים כתובים על חרס, שנמצאו באל עמרנה בירתו של פרעה אחנתון מהשושלת ה-18 במצרים). במכתבים אלו נזכר שליטה של העיר ידי. בתקופת שלטונו של פרעה מרנפתח, לקראת שלהי המאה ה-13 לפנה"ס, מרדו מספר ישויות וערים אחדות בשלטון המצרי בתחומי ארץ ישראל ובניהן העיר אשקלון. ניצחונו של מרנפתח על העיר מונצח ב"אסטלת ישראל" (מצבת אבן בה נזכרת לראשונה הישות "ישראל" בכתובת חוץ מקראית, וכן נזכרות גם הערים גזר וינועם). במקרא נזכרת אשקלון כמקום מושבו של אחד מחמשת סרני פלשתים. בשלב הראשון של ההתיישבות הפלשתית בראשית התקופת הישראלית 1 (1200-1000 לפנה"ס) היו הערים אשקלון, אשדוד, עזה, גת, ועקרון קשורות במעין קונפדרציה של חמשת הערים המרכזיות בפלשת. אשקלון נזכרת בספר שופטים כעיר בנחלת שבט יהודה אותה לא הצליח השבט לכבוש (בהתאם לתרגום השבעים). כמו כן נזכרת העיר בספר שופטים בסיפורי השופט הנודע שמשון. בקינת דוד על מות שאול ובנו יהונתן נזכרות חוצות העיר אשקלון שהן ככר השוק של העיר, שהיתה בשלב זה אחת מערי המסחר החשובות לאורך חופי הארץ. החפירות הארכיאולוגיות שהתבצעו בתל עד כה חשפו רק חלקים קטנים מהעיר הגדולה והמבוצרת ששכנה כאן בתקופה זו. סביב שנת 1000 לפנה"ס התפרקה הקונפדרציה של חמש הערים, ואשקלון כיתר ערי הקונפדרציה הפכה לעיר מדינה עצמאית אשר בראשה ניצב מלך. בתקופת מסעו הצבאי של מלך אשור תגלת-פלאסר ה-3 לפלשת, נזכר מתנת מלך אשקלון כאחד המורדים. לאחר שנכבשה העיר מינו האשורים את רכבת בן חסותם למלך אשקלון. בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס תפס את השלטון באשקלון צדקא שהיה בן חסותו של צדקיהו מלך יהודה. במסעו הצבאי של סנחריב מלך אשור כנגד המורדים, נכבשה אשקלון וצדקא ובני משפחתו הוגלו לאשור. במקומו של צדקא הפקיד מלך אשור על העיר את שרלדר בן רכבת בנו של המלך הקודם. בכתבותיהם של מלכי אשור אסרחדון ואשורבניפל מהמאה ה-7 לפנה"ס נזכר מתנת מלך אשקלון. מתנת היה בנו של צדקא כפי שעולה מחותם פלשתי של אחד מעבדי המלך עליו נרשם מתת בן צדקא. בשנת 604 לפנה"ס החריב המלך הבבלי נבוכדנאצר את העיר אשקלון והגלה את אגא, מלכה הפלשתי האחרון של העיר, לבבל. כך תמו שש מאות שנים של שלטון פלשתי באשקלון.
בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) הייתה אשקלון כיתר רצועת החוף של ארץ ישראל תחת חסותה של העיר הפניקית צור, בה ישב מושל מטעמו של מלך צור. בתקופה זו היתה אשקלון עיר נמל גדולה ומשגשגת. בשנת 332 נכבשה אשקלון ע"י אלכסנדר מוקדון. מכאן החלה תקופה חדשה בהיסטוריה של ארץ ישראל הידועה בשם התקופה ההלניסטית (332-167 לפנה"ס). בתקופה זו המשיכה אשקלון לשגשג תחילה תחת המלכים המצריים לבית תלמי (המאה ה-3 לפנה"ס) ואח"כ תחת המלכים הסורים לבית סלווקוס (המחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס). בתקופת שלטון המלכים לבית חשמונאי נשארה העיר אשקלון במעמדה האוטונומי הקודם וכביטוי לעצמאותה של העיר נטבעו בה מטבעות. בתקופה הרומית (63 לפנה"ס- 324 לספירה) הייתה אשקלון אחת הערים הגדולות והמפוארות בארץ ישראל. לפי אחת המסורות נולד בה המלך הורדוס. עם פרוץ המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה) לאחר מהומות דמים בין התושבים היהודים לנוכרים בעיר, ניסו המורדים היהודים בשתי הזדמנויות שונות לכבוש את אשקלון ללא הצלחה. אשקלון נזכרת לעיתים בהקשרים שונים גם בספרות המשנה והתלמוד מהן עולה כי הייתה זו עיר מעורבת בה ישבו יהודים בצד נוכרים. בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) הייתה אשקלון או בשמה החדש אסקלונה עיר חשובה ומרכז מסחרי ליינות מארץ הקודש שיוצאו דרך נמל העיר לארצות אירופה הנוצריות. בשלב זה רוב תושביה של העיר אשקלון היו נוצרים דוברי יוונית. בשנת 636 נכנעה אשקלון לפני הכובשים הערבים. העיר אומנם חרבה במהלך הכיבוש, אם כי עד מהרה היא שוקמה מחדש והמשיכה להיות אחת הערים החשובות והמשגשגות בארץ ישראל. שמה של העיר הוסב לעסקלאן ויישבו בה מוסלמים, יהודים ונוצרים זה בצד זה. בשנת 1153 נכבשה העיר ע"י הצלבנים ועד מהרה הפכה אשקלון לעיר מבצר מוקפת חומה אדירה וסביבה מגדלים רבים. עם ניצחונו הגדול של צלאח א-דין על הצלבנים בשנת 1187 בקרב קרני חיטין, ולאחר מצור בן שבועיים על העיר, חזרה אשקלון לרשות המוסלמים. בשנת 1191 נכבשה אשקלון בשנית ע"י הצלבנים בראשותו של ריצ'ארד לב הארי מלך אנגליה במסגרת מסע הצלב השלישי לארץ ישראל. בטרם נכבשה העיר דאג צאלח א-דין להחריב את ביצוריה עד היסוד. העיר וביצוריה שוקמו ע"י הצלבנים ובשנת 1240 נבנתה בעיר מצודה גדולה חדשה. בשנת 1270 נכבשה העיר ע"י הסולטאן הממלוכי בייברס שהרס את העיר עד היסוד ומאז המקום לא נושב עוד. כיום נמצאת העיר העתיקה אשקלון במסגרת הגן הלאומי אשקלון בניהול רשות הטבע והגנים הלאומים. באתר ניתן להתרשם מהסלולה האדירה ומהשער המקומר מהמאה ה-19 לפנה"ס, וכן משרידיה של העיר הרומית-ביזנטית, הצלבנית והערבית.