עכו העתיקה

מיקום האתר: העיר עכו
תקופת האתר: תקופות שונות

עכו העתיקה הינה עיר נמל עתיקת יומין הבנויה על חצי אי הבולט לים התיכון, ונחשבת בצדק לאחת הערים החשובות ביותר בתולדות ארץ ישראל. עכו נושבה לראשונה בתל עכו (הידוע בקרב תושבי העיר בשמו העממי גבעת נפוליאון) הממוקם כחצי ק"מ צפונית לעכו העתיקה של ימינו. תל עכו היה מיושב ברציפות החל מהתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550) ועד לתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס). במהלך התקופה ההלניסטית עבר מרכז הכובד של העיר עכו, מתל עכו אל אזור המקורב יותר אל הנמל העתיק, קרי בשטחי העיר עכו העתיקה של ימינו. בתקופה זו הייתה עכו או בשמה היווני פתולמאיס (על שם תלמי ה-2 מלך מצרים), עיר נמל יוונית חשובה. בתקופה הרומית (63 לפנה"ס- 324 לספירה) הייתה עכו עיר גדולה ומעורבת שתושביה יהודים ונכרים. עיר זו הייתה עיר הנמל הראשית בין רומא לארץ ישראל. העיר המשיכה להתקיים ולשגשג גם בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה). בתקופה זו ישבה בעיר קהילה נוצרית גדולה ובצדה אוכלוסיה יהודית ואוכלוסיה שומרונית קטנות יותר. בשנת 614 לספירה נכבשה ארץ ישראל ובתוכה העיר עכו על ידי הפרסים, אולם זמן קצר לאחר מכן בשנת 627 כבש הרקליוס קיסר בינזטיון את שטחי ארץ ישראל ועכו חזרה לרשות הביזנטים בשנית. מספר שנים מאוחר יותר בא הקץ לשלטון הבינזטי בארץ ישראל סופית עם כיבוש הארץ בשנת 638 ע"י הערבים. הערבים החזירו לעכו את שמה המקורי בצורתה הערבית, ומעתה היא נקראה בשם עכא. בשנת 1104 נכבשה עכו ע"י הצלבנים ועד מהרה הפכה לאחת הערים החשובות ביותר בממלכה הצלבנית, שנייה רק לבירה ירושלים. שמה של העיר הוסב לאקרה למרות שבקרב רבים מבני אירופה נודעה העיר (וכך עד ימינו) בשם סנט ג'ון דה-אקרה (Saint John d'Acre) על שם מסדר יוחנן המטביל בעיר. העיר נכבשה בשנת 1187 ע"י כוחותיו של צלאח א-דין אולם ארבע שנים מאוחר יותר בשנת 1191 היא נכבשה מחדש ע"י כוחות הצלבנים בראשותו של מלך אנגליה ריצ'ארד לב הארי. ניסיונות הצלבנים לכבוש את העיר ירושלים מחדש לא צלחו ובשל כך הפכה עכו לבירת הממלכה הצלבנית השנייה. העיר עכו הצלבנית השתרעה אל מעבר לגבולות עכו העתיקה של היום, ואוכלוסייתה מנתה כ-40.000 איש, גדולה אף מלונדון באותם הימים. עכו בתקופה זו היא אחת הערים החשובות ביותר בעולם המערבי. העיר בתקופה זו חולקה לרובעים שנקראו בד"כ בהתאם להרכב האוכלוסיה שישבה בהם: מון מיזאר, הרובע המזרחי, הרובע הפיזאני, הרובע הגנואזי, הוונציאני, הפרובנסאלי, הטמפלרי וההוספיטלרי. בשנת 1291 בא הקץ על העיר עכו הצלבנית עת כבשו אותה הכוחות הממלוכים. בתקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה) היתה עכו לא יותר מעיי חורבות, עכו נשארה חרבה עד לתקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה). בראשית התקופה העותומאנית הייתה עכו עיירה קטנה נטולת חשיבות מיוחדת ולה נמל קטן בו עגנו ספינות סוחר. שינוי במגמה החל רק מאמצע המאה ה-18 בתקופתו של השייך הבדואי דאהר אל-עומר, שליט הגליל, שבנה מחדש את העיר וחומותיה. בתקופתו חזרה עכו להיות עיר נמל משגשגת. בשנת 1775 התמנה אחמד ג'זאר קצין תורכי ממוצא בוסני למושל העיר. במהלך תקופת שלטונו של ג'אזר בשנת 1799 ניסה הגנרל הצרפתי נפוליאון בונפרטה לכבוש את העיר ונכשל במשימה. תקופת שלטונם של דהאר אל עומר ושל יורשו אחמד ג'זאר נחשבות לתור הזהב של עכו מאז ימי שלטון הצלבנים בעיר. בתקופת שלטונו של סולימאן פחה (1805-1819) חלה ירידה בחשיבותה של עכו במסחר הבינלאומי, ובתקופתו של עבדאללה פחה (1819-1831) עכו היא כבר לא אותה עיר משגשגשת מלפני עשור או שניים. ימים אלה הם תקופת נסיגה משמעותית במצבה הכלכלי של העיר. בשנת 1831 נכבשה העיר עכו על ידי צבאותיו של עלי ביי שליטה העצמאי של מצריים. רק בשנת 1840 בסיועם של אנגליה ואוסטריה עלה בידי התורכים להחזיר את ארץ ישראל והעיר עכו לשליטתם המחודשת. עד שנת 1910 הייתה העיר עכו כולה מרוכזת בתוך החומה ובה רק שער אחד בסמוך לחוף. בשנה זו נפרצו החומות והעיר עכו החלה להתרחב לכיוון מזרח וצפון. בשנת 1967 נוסדה "החברה לפיתוח עכו" בין מטרות החברה פיתוח העיר העתיקה עכו כעיר תיירות בינלאומית.
בעכו העתיקה ניתן להתרשם כיום ממבנים שונים מתקופות שונות ובניהם:
חומות העיר, נמל עכו, אולמות האבירים, מנהרת הטמפלרים, ח'אנים שונים והחאן המרכזי חאן אל עומדאן, מסגד אל ג'זאר, בתי כנסת, כנסיות ועוד. בשנת 2001 הוכרזה עכו העתיקה כולה כאתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו. במסגרת פרויקט "שבעת פלאי ישראל" נכללת עכו העתיקה כולה, על אתריה המגוונים כמועמדת בתחרות.

אתרים בעכו העתיקה: חמאם אל באשה, חאן אל עומדאן, מגדל השעון עכו, מסגד אל-ג'זאר, המצודה ההוספיטלרית, מנהרת הטמפלרים