עיר דוד

מיקום האתר: בתחום השכונה סילואן בירושלים
תקופת האתר: תקופות שונות

עיר דוד, האוצרת בתוכה את העיר ירושלים הקדומה, ומהווה את לב העיר בתקופת בית ראשון (1000-586 לפנה"ס), שוכנת על שלוחה צרה ומוארכת, מדרום לחומות ירושלים של ימינו. שלוחה זו ששטחה כ-60 דונם, הידועה בשם גבעת העופל, מצויה בגובה של 743 מטרים מעל פני הים ושוכנת בלב השכונה הערבית סילואן (לשעבר כפר סילואן - כפר השילוח). ההתיישבות הראשונה בתחומי עיר דוד החלה כבר בתקופה הכלקוליתית (4500-3300 לפנה"ס), ומאז ועד ימינו, במשך כ-6000 שנים, נושב המקום כמעט ברציפות. כאן שכנה העיר רושלמם שנודעה בתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס) ונזכרת לראשונה בכתבי המארות (מעין טקס מאגי שערכו המצרים במהלך המאות ה-19 וה-18 לפנה"ס, במסגרתו נרשמו קללות על צלמיות או קערות חרס שכוונו לערי כנען, ונשברו במתכוון כאקט סימבולי כנגד אותן ערים). בשלב מאוחר יותר בתקופה הכנענית המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס) שכנו כאן העיר ארשלים ומלכה עבדיחפה הנזכרים במכתבי אל עמרנה (ארכיון מלכותי שנמצא באל עמרנה שבמצרים וכולל חליפת מכתבים בין מלכי מצרים לשליטי הערים בארץ כנען, במהלך המאה ה-14 לפנה"ס).
בתקופה הישראלית הראשונה (1200-1000 לפנה"ס) שכנה כאן העיר יבוס, אשר נכבשה על ידי דוד המלך סביב שנת 1000 לפנה"ס. דוד הפך את יבוס לבירתו החדשה במקום בירתו הקודמת ששכנה בעיר חברון וקרא לה ירושלם. מאז ואילך נושאת העיר ירושלים את שמו - עיר דוד.
נראה שעיר דוד גדלה והתרחבה עוד בתקופת שלטונו של דוד המלך, אם כי רק בתקופת בנו, המלך שלמה, עת נבנו על הר המוריה בית המקדש וארמון המלך, קיבלה העיר תנופת אדריכלות משמעותית. בשלב זה הכפילה העיר את שטחה והגיעה לכ-130 דונם. עם מות שלמה (930 לפנה"ס בקירוב) התפלגה הממלכה לשתי ממלכות נפרדות: ממלכת יהודה וממלכת ישראל. ירושלים בשלב זה נשארה בירתה של ממלכת יהודה בלבד ואילו בירתה של הממלכה הישראלית נדדה בין מספר מקומות והחל מתקופת בית עומרי ועד חורבן ממלכת ישראל היתה העיר שומרון לבירת הממלכה הישראלית.
בתקופתו שלטונו של חזקיהו מלך יהודה (שלהי המאה ה-8 לפנה"ס), חלה תפנית משמעותית בעיר דוד ובהרכב אוכלוסייתה ולמעשה מתחילה תקופה חדשה בתולדותיה של העיר ירושלים. בשנת 722 לפנה"ס כבשו האשורים את ממלכת ישראל ובירתה שומרון ושמו קץ לממלכה שהתקיימה כ-200 שנים. אומנם כמסופר במקרא הגלו האשורים את עשרת השבטים למחוזות רחוקים ושיכנו בארצם אוכלוסיה חדשה, אולם מספר לא מבוטל של פליטים (ויש האומרים שמרבית מתושבי הממלכה) מצא את דרכו לממלכת יהודה ששכנה בינתיים לבטח. בתקופה זו גדל שטחה של העיר ירושלים כמעט פי ארבעה. בשלב זה התפשטה העיר והקיפה את הגבעה הדרומית-מערבית כולה (היכן ששוכנים כיום הרובע היהודי והרובע הארמני וכן הר ציון שנמצא מחוץ לחומות העיר העתיקה של היום). ערב מסעו של סנחריב מלך אשור ליהודה הוקפה העיר בחומה חדשה, ומי מעיין הגיחון הוטו אל תוך העיר דרך נקבת השילוח. למרות מסע ההרס והחורבן שזרע סנחריב בארץ יהודה, העיר ירושלים לא נכבשה בידי הצבא האשורי. עמידתה של ירושלים במצור הכבד תרמה רבות להתעצמות המיתוס של "עיר האלוהים". העיר ירושלים הגיעה לשיאים חדשים בתקופת שלטונו של המלך יאשיהו (שלהי המאה ה-7 לפנה"ס). בשלב זה הקיפו חומות העיר את רוב שטחה של העיר העתיקה בימינו. העיר ירושלים חרבה בשנת 586 במסגרת מסע המלחמה של נבוכדנאצר מלך בבל לארץ יהודה. בין היתר חרב גם בית המקדש שבנה המלך שלמה על הר המוריה ועל כן תאריך זה נודע במקורות היהודים כחורבן בית ראשון. בשנת 538 בעקבות הכרזתו של כורש מלך פרס, חזרו הגולים (שבי ציון) לארץ יהודה ולעיר ירושלים והתיישבו בחלקה הקדום של העיר קרי בתחומי עיר דוד. עד מהרה כוננו על המוריה את בית המקדש מחדש (נחנך בשנת 515 לפנה"ס), ועל כן תקופה זו ידועה בשם תקופת בית שני (538 לפנה"ס- 70 לספירה). תקופה זו נמשכה כ-600 שנים עד שנת 70 לספירה עת חרב בית המקדש בשנית. במהלך התקופה כולה קרי משיבת ציון ועד חורבן הבית בידי הרומאים נושבה עיר דוד ברציפות. בשנת 135 לספירה בעקבות כשלונו של מרד בר כוכבא (132-135) הקים הקיסר איליוס אדריאנוס במקומה של העיר ירושלים את העיר הרומית האלילית איליה קפיטולינה שנשאה את שמו. בשלב זה נראה כי עיר דוד נשארה מחוץ לתחומי העיר הרומית החדשה.
בתקופה הביזנטית (332-638 לספירה) עלתה מחדש חשיבותה של ירושלים כמרכז דתי של האימפריה הביזנטית הנוצרית. בשלב זה נקראה העיר בשם איליה בלבד ללא התוספת הפגנית קפיטולינה. מעמדה המועדף של העיר הביא עד מהרה לפיתוח מואץ ושוב החלה ירושלים להתפשט מחדש וכללה בשטחה בין היתר גם את עיר דוד. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בתחומי עיר דוד נחשפו שרידי בתי מגורים שהיטיבו להשתמר וכן שרידי כנסייה מצפון לבריכת השילוח שנבנתה במאה ה-5 לספירה על פי בקשתה של הקיסרית אבדוקיה אשת קיסר ביזנטיון תאודוסיוס השני.
בתקופה הערבית הקדומה (638-1099) עוצבה העיר ירושלים מחדש כעיר מוסלמית אם כי עדיין נודעה בשמה הקודם איליה. הערבים שמו דגש מיוחד על רחבת הר הבית במקום בו שכן בעבר בית המקדש. עד מהרה פונתה הרחבה מהריסותיה ובמקומה נבנו מונמנטים שונים ובניהם כיפת הסלע ומסגד אל אקצא. למרגלות הר הבית נבנתה קריית שלטון מפוארת. לראשונה מאז שנת 70 לספירה התיר השלטון ליהודים את זכות הישיבה בעיר ירושלים ואף איפשר את הקמתה של שכונה יהודית חדשה שנבנתה ככל הנראה בתחומי עיר דוד (בקרב החוקרים קיימת מחלוקת על מיקומה המדויק של השכונה). בשנת 1033 פקד רעש אדמה אדיר את ארץ ישראל במסגרתו שונו כליל פני העיר ירושלים. ברעש נהרסו חומותיה של ירושלים כמעט כליל והן נבנו מחדש בתוואי בו עוברות החומות בימינו. בשלב זה הוצאו עיר דוד והר ציון אל מחוץ לחומה החדשה שנבנתה. בשלב זה עברה השכונה היהודית לצדה הצפוני של העיר, בתחומי הרובע המוסלמי של ימינו.
עיר דוד נותרה שוממה עד לראשית התקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה). בתקופה זו נבנה במקום הכפר הערבי סילואן. עם היציאה אל מחוץ לחומות החל מאמצע המאה ה-19, סופח הכפר לתחומי העיר ירושלים והפך לשכונה. בשנת 1884, התיישבו במקום יהודים ממוצא תימני שהגיעו לארץ ישראל במסגרת העלייה שנודעה בשם "אעלה בתמר" שהתרחשה בין השנים 1881-1882. היה זה יישובם הראשון של התימנים בתקופת העליות. בפי עולי תימן נודע המקום בשם "כפר השילוח" על שם מעיין השילוח שנמצא בסמוך. מאורעות הדמים שהתרחשו בשנות ה-20 של המאה ה-20 פגעו באוכלוסיית הכפר וצימצמו את הישוב היהודי בו, אם כי המקום ניטש סופית רק בעקבות המרד הערבי הגדול (1936-1939) במהלכו התנפלו הערבים על האוכלוסייה היהודית בישוב, פרצו את דלתות הבתים, פגעו ביושביו ושדדו את רכושו. בעקבות מלחמת ששת הימים שהתרחשה בשנת 1967 וכיבושה של העיר ירושלים, אוחדה העיר ירושלים מחדש ועיר דוד עברה לרשות מדינת ישראל.

החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בעיר דוד בוצעו לראשונה במחצית השניה של המאה ה-19 לספירה על ידי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF). מאז שנת 1967 ועד ימינו נחפר המקום על ידי חוקרים ישראלים בצורה שיטתית. העיר העתיקה המוכרזת כיום כ""גן לאומי עיר דוד"" כוללת קומפלקס של מבנים ומונומנטים שונים מהתקופה הכנענית (2000-1200 לפנה"ס) והתקופה הישראלית (1200-586 לפנה"ס) בארץ ישראל. להלן המונומנטים העיקריים:
"מערכת הביצורים"- שייכת לתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס) וכוללת את חומות העיר הקדומה וכן שני מגדלים שנחשפו לאחרונה והיוו מערכת ביצור נוספת למעין הגיחון.
"מערכת פיר וורן"- מפעל מים קדום חצוב בסלע ומתוארך לימי בית ראשון (1000-586 לפנה"ס), אם כי ישנם חוקרים הסוברים שנוצר עוד בתקופה הכנענית. הפיר נקרא על שם החוקר הבריטי הנודע צ'ארלס וורן שחשף אותו לראשונה בשנת 1867.
"נקבת השילוח"- מפעל מים מרשים מתקופת בית ראשון שנבנה בתקופתו של המלך חזקיהו. אורכה של נקבת השילוח 533 מטרים. בשלהי המאה ה-19 לספירה נחשפה במוצא נקבת השילוח כתובת עברית עתיקה שזכתה לשם "כתובת נקבת השילוח" ומתוארכת לתקופתו שלטונו של המלך חזקיהו אשר בימיו נחצבה נקבת השילוח. בזמנו נעקרה הכתובת ממקומה והיא מוצגת כיום במוזיאון באיסטנבול.
"ארמון המלך דוד"- מבנה מונומנטאלי שנחשף בתקופה האחרונה בשטח מרכז המבקרים ומתוארך למאה ה-10 לפנה"ס. מספר חוקרים מזהים את המבנה עם ארמונו של דוד המלך ומכאן שמו.

כתובת נקבת השילוח
{...} הנקבה. וזה. היה. דבר. הנקבה. בעוד. {מנפם. החצבים. את}
הגרזן. אש. אל. רעו. ובעוד. שלש. אמת. להנק{ב. נשמ}ע. קל. אש. ק
רא. אל רעו. כי. הית. זדה. בצר. מימן. ומ{שמ}אל. ובים. ה
נקבה. הכו. החצבם. אש. לקרת. רעו. גרזן. על. {ג}רזן. וילכו{.}
המים. מן. המוצא. אל. הברכה. במאתים. ואלף אמה. ומא
ת. אמה. היה. גבה. הצר. על. ראש. החצב{ם.}

תרגום כתובת נקבת השילוח
הסתיימה הנקבה. וזה היה דבר הנקבה. בעוד {מניפים החוצבים} את
הגרזן איש אל רעהו, ובעוד (נותרו) שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש
קורא אל רעהו, כי הייתה זדה (סדק?) בצור מימין ומשמאל. וביום (סיום)
הנקבה הכו החוצבים איש לקראת רעהו גרזן על גרזן. וילכו
המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה,
ומאה אמה היה גובה הצור מעל ראש החוצבים.