עין אפק

 מיקום האתר: כ-ק"מ מזרחית לקריית מוצקין
תקופת האתר: תקופות שונות

עין אפק הינה שמורת טבע השוכנת בעמק עכו, סמוך לנחל נעמן כ-ק"מ מזרחית לקריית ביאליק. האתר מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים הלאומיים. בתחומי שמורת עין אפק מצויים שני אתרים היסטוריים חשובים: תל אפק וטחנת הקמח הצלבנית.

תל אפק: הינו אתר ארכיאולוגי חשוב המוכר גם בשם תל כורדאנה (שמו הצלבני של המקום) וזאת בכדי להבדילו מתל אפק השוכן בסמוך למקורות הירקון, שכן במקרא נזכרות מספר ערים בשם אפק שמקורה במילה אפיק קרי מקום בו זורמים מים. תל זה שגודלו כ-70 דונם לא נחפר מעולם בצורה מדעית מסודרת, אם כי מהסקרים הארכיאולוגים שנערכו במקום, וכן מחפירות הצלה, עולה שהתל נושב לאורך כל התקופה הכנענית על כל שלביה (3300-1200 לפנה"ס). השם אפק מופיע לראשונה בכתבי המארות המצריים (קללות שהיו חקוקות על צלמיות אדם או לוחות חרס) מהמאות ה-18-19 לפנה"ס. העיר אפק נזכרת בספר יהושע כעיר כנענית השוכנת בתחום נחלת שבט אשר, שלא נכבשה על ידי בני ישראל. תל אפק המשיך להיות מיושב ברציפות גם במהלך תקופות מאוחרות יותר (פרסית, הלניסטית, רומית וביזנטית) כפי שעולה מהחרסים השונים הפזורים על גבי התל. בתקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה) ישנם מספר עדויות כתובות, המספרות לראשונה כי בצד נחל נעמן נבנו מספר טחנות קמח. בתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) הפך האזור כולו למרכז חקלאי חשוב לאוכלוסיה הנוצרית. בראש התל הוקם מגדל שמירה ולמרגלותיו נבנו שתי טחנות קמח המרוחקות כ-400 מטר זו מזו.

טחנת הקמח הצלבנית: בשמורת עין אפק שתי טחנות קמח מהתקופה הצלבנית. האחת שלמה לחלוטין שאת שרידיה ניתן לראות גם כיום, ואילו השנייה חרבה כליל ונחשפה רק בשנת 1999 במהלך עבודות פיתוח במקום. כיום מכוסה הטחנה במים וצמחייה ואינה נגישה לקהל. במקורות ההיסטוריים של התקופה הצלבנית נזכרות שתי טחנות קמח במקום: דוק ורכורדאנה. טחנת הקמח דוק (הטחנה השלמה שנראית גם כיום) משויכת למסדר הטמפלרי ואילו טחנת הקמח רכורדנא (הטחנה החרבה השוכנת תחת המים) היא טחנתם של המסדר ההוספיטלרי. בתקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה), במהלך המאה ה-18, שופץ והורחב מבנה טחנת הקמח על ידי השליט הבדואי של הגליל דהאר אל עמר. טחנה זו נזכרת כמקור אספקת מזון לצבא הצרפתי בעת המצור על העיר עכו בשנת 1799. בשלהי התקופה העותומאנית היו הטחנה והשטחים שסביבה בבעלות משפחת סורסוק מבירות, שהחכירה את מבנה הטחנה לתושבי שפרעם.