סוסיתא

מיקום האתר: כ-2 ק"מ מזרחית לקיבוץ עין גב
תקופת האתר: תקופות שונות

סוסיתא הינה עיר עתיקה הבנויה על גב הר בגובה של 350 מטר מעל פני הכנרת. צורתו של ההר מזכירה את גב הסוס ומכאן שמה. סוסיתא נבנתה לראשונה בתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) בראשית המאה ה-2 לפנה"ס. בתקופה זו עברה ארץ ישראל שהייתה בשליטת בית תלמי (בין השנים 301-200 לפנה"ס) שמרכזו במצרים לשלטון בית סלווקוס (בין השנים 200-167 לפנה"ס) שמרכזו בסוריה. היוונים תושבי המקום קראו לעיר אנטיוכיה היפוס (היפוס הוא סוס בשפה היוונית) עיר זו הייתה פוליס יוונית ששלטה גם על סביבתה. בתקופת מלכותו של אלכסנדר ינאי לבית חשמונאי (103-76 לפנה"ס) נכבשה סוסיתא וצורפה לממלכת החשמונאים. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הרומאים בשנת 63 לפנה"ס צורפה סוסיתא לברית הדקפוליס (ברית של עשרה ערים חשובות תשעה מהן בעבר הירדן המזרחי ורק אחת בית שאן בעבר הירדן המערבי). בשנת 37 לפנה"ס נתן הקיסר אוגוסטוס את העיר למלך הורדוס (37-4 לפנה"ס) למורת רוחם של תושבי העיר. לאחר מותו של הורדוס נמסרה העיר לפרובינציה "סוריה". בתקופת המרד הגדול נגד הרומאים (66-70 לספירה) הייתה סוסיתא עיר מעורבת ותושביה הנוכרים התנפלו וטבחו את שכניהם היהודים. במהלך התקופה הרומית (63 לפנה"ס -324 לספירה) ובעיקר לאחר מרד בר כוכבא (132-135 לספירה) התפתחה מאוד העיר סוסיתא כפי שעולה מהחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום.
בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) שכנה סוסיתא בתחומי הנציבות "פלסטינה סקונדה" שכללה את הגליל והגולן. בשלב זה היתה סוסיתא עיר בעלת גוון נוצרי מובהק ועד מהרה הפכה למקום מושבו של בישוף. בתקופה זו ידעה סוסיתא את שיא פריחתה. בעיר נבנו מספר כנסיות ומבני ציבור רבים. עם הכיבוש הערבי בשנת 638 לספירה החלה ירידה מתמדת במעמד העיר ובשנת 749 בעקבות רעידת אדמה שהחריבה את העיר, ניטש המקום ולא נושב עוד.