נבי סמואל

מיקום האתר: כ-2 ק"מ צפונית מערבית לירושלים
תקופת האתר: תקופות שונות

אתר נבי סמואל (הנביא שמואל) מזוהה על פי מסורות קדומות עם מקום קבורתו של שמואל הנביא. נבי סמואל שוכן בפסגתו של ההר הגבוה ביותר באזור (גובהו למעלה מתשע מאות מטרים) ועל כן ישנם חוקרים המזהים את המקום עם העיר המקראית מצפה עיר עברית חשובה בתקופתו של שמואל הנביא (מרבית החוקרים מזהים את מצפה בתל א-נצבה שבתחומי העיר רמאללה).
החפירות הארכיאולוגיות הנרחבות שנערכו על ידי רשות העתיקות בשנות ה-90 של המאה ה-20 חשפו שכבות ישוב רבות במקום החל מתקופת בית ראשון (1000-586 לפנה"ס) ועד ימינו.
מסורות הידועות לנו, ומקשרות את האתר עם הנביא שמואל, החלו כבר בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה). בתקופה זו הוקם מנזר ביזנטי שנשא את השם "דיר סמואל". מנזר זה נזכר גם בתקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה). מרבית הממצאים באתר לרבות המצודה הגדולה בראש ההר המזוהה עם קברו של שמואל הנביא, שייכים לתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה). המצודה בנויה משתי קומות והיא במצב השתמרות מצוין. בתקופה הצלבנית נודע המקום בשם "הר השמחה" אם כי ככל הנראה בתקופה זו לא זוהה המקום עם קברו של הנביא שמואל. לאחר כיבוש המקום ע"י כוחותיו של צלאח א-דין בשנת 1187 לספירה, הפכה המצודה הצלבנית למסגד. מתקופה זו החלו המוסלמים והיהודים לזהות את המקום עם העיר המקראית רמה שהיתה עיר מולדתו וקבורתו של שמואל הנביא. נבי סמואל החל מאז לשמש מקום עליה לרגל ("זייארה") ליהודים מארץ ישראל ומהתפוצות בעיקר ביום כ"ח באייר שעל פי המסורת זהו יום מותו של הנביא שמואל. נראה שבתקופה זו הייתה המערה השוכנת תחת המצודה, ומציינת את מקום קבורתו של שמואל ברשות היהודים. בשטח המצודה עצמה מעל המערה נבנה בית כנסת. בשנת 1730 הצליח השייח' של ירושלים בהתערבותו של הסולטן התורכי להפקיע את המקום מרשות היהודים, המערה נסתמה ובמקום אתר התפילה היהודי נבנה מסגד. בשנת 1967 נכבש המקום ע"י צבא ההגנה לישראל והחל משנות ה-90 מוכרז המקום כגן לאומי "הר שמואל".