מערת צדקיהו

מיקום האתר: : מתחת לרובע המוסלמי בעיר העתיקה ירושלים
תקופת האתר: נחצבה לראשונה בתקופת בית ראשון (1000-586 לפנה"ס)

מערת צדקיהו שהיא המערה המלאכותית הגדולה בארץ ישראל, ממוקמת מתחת לרובע המוסלמי בעיר העתיקה ירושלים. פתח המערה נמצא בסמוך לשער שכם והיא נמשכת מתחת לקרקע עד לפאתי רחוב ויה דולורוזה. אורכה מעל ל-300 מטר ושטחה הכולל מעל 9000 מטרים רבועים.
ישנם חוקרים המשערים כי בעבר הגיעה המערה עד להר הבית, אולם כיום המשכה חסום במפולת סלעים. האגדה מספרת כי המלך צדקיהו נמלט דרכה מירושלים אל ערבות יריחו בזמן שברח מפני הבבלים, ומכאן שם המערה. למעשה המערה היא מחצבה ענקית בה חצבו אבני גזית לבניית העיר ירושלים החל בתקופת בית ראשון (1000-586 לפנה"ס), ועד שלהי התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה). החוקרים האנגלים מטעם החברה לחקירות ארץ ישראל שפעלה בארץ החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19, כינו את המערה בשם "מחצבות המלך שלמה" שכן לדעתם מכאן נחצבו האבנים לבניית בית המקדש הראשון. אחד מחוקריה החשובים של הקרן היה קצין בריטי צעיר, ולימים הגנרל צ'ארלס וורן מראשוני הארכיאולוגים בארץ ישראל. על שמו נקרא שער וורן שקבוע בכותל המערבי בתחומי מנהרות הכותל. בין היתר שימש צ'ארלס וורן כאחד מראשי אגודת הסתרים המפורסמת "הבונים החופשיים". על פי תפיסת חברי האגודה היה המלך שלמה גדול הבנאים בכל הזמנים ומייסד המסדר הצלבני המפורסם שנוסד בראשית המאה ה-12 לספירה ונקרא מסדר אבירי היכל שלמה (ידוע גם בכינוי "מסדר הטמפלרים"). בסיסו של מסדר זה היה מסגד אל אקצה שבהר הבית והוא נקרא על שם בית המקדש שיסד המלך שלמה במאה ה-10 לפנה"ס קרי כאלפיים שנים לפני שהוקם המסדר. סוד ידוע הוא בקרב הבונים החופשיים, כי מסדר הטמפלרים לא התפרק מעולם והתנהל בחשאי כאגודת סתרים שהתגלגלה לארגון המוכר כיום כמסדר הבונים החופשיים. אגודה זו מקיימת מידי שנה ב"מחצבות המלך שלמה" את טקסיה הסודיים משנת 1854 ועד היום. בירכתי המערה נובע מעיין שאת זרימתו ניתן לשמוע, ועל פי האגדה אלו הן דמעותיו של המלך צדקיהו. בשלהי תקופת בית שני (539 לפנה"ס-70 לספירה) מזכיר את המערה ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו בשם "מערת המלכים". חכמי התלמוד מזכירים את המערה במאה ה-3 בשמה "מערת צדקיהו מלך יהודה". גם פרשן המקרא הידוע רש"י מזכיר את המערה במאה ה-11לספירה כמערה ארוכה במיוחד שהוליכה מביתו של צדקיהו ועד לערבות יריחו. מערה זו נחסמה ככל הנראה בשלהי התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה) והתגלתה מחדש באקראי בשנת 1854 ע"י החוקר האמריקאי ג'יימס ברקלי של שמו נקרא "שער ברקלי" אחד מארבעת השערים בכותל המערבי. לאחר מלחמת ששת הימים שוקמה המערה ונפתחה לקהל הרחב.