מערת המכפלה

מיקום האתר: העיר חברון
תקופת האתר: המבנה שעל המערה מתקופת בית שני (539 לפנה"ס עד 70 לספירה)

מערת המכפלה הינה מערה עתיקת יומין המתוארכת לתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס) וממוקמת במזרח העיר חברון של ימינו. על פי המסורת היהודית מזה דורות רבים, מזוהה מערה זו עם מערת המכפלה המקראית הנזכרת בספר בראשית אותה קנה אברהם מעפרון החיתי.
בהתאם לסיפור המקראי נקברו בתחומי המערה שלושת אבות האומה היהודית: אברהם, יצחק ויעקב ושלוש האמהות: שרה, רבקה ולאה. (קברה של האם הרביעית רחל, כפי שמצוין במקרא, שוכן באתר אחר הסמוך לעיר בית לחם, ראו ערך קבר רחל).
מערת המכפלה הינה מהאתרים החשובים והקדושים ביותר במסורת העם היהודי מזה שנים רבות. מעל המערה ניצב מבנה מפואר המתוארך לתקופת בית שני (538 לפנה"ס-70 לספירה) שעל פי סגנון בנייתו נראה שנבנה בתקופתו של המלך הורדוס (37-4 לפנה"ס) וישנם מספר חוקרים הטוענים שהוקם עוד קודם לכן במהלך המאה ה-2 לפנה"ס על ידי האדומים. כך או אחרת מבנה מרשים וייחודי זה הינו המונומנט היחיד בארץ ישראל שעומד על תילו בשלמותו מזמן כל כך קדום.
בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) הוסב המבנה שעל גבי המערה לכנסייה, בה הוקמה מחיצה שאיפשרה כניסה אל תחומי המערה גם לקהל היהודי. עם הכיבוש הערבי בשנת 639 לספירה הוסבה הכנסייה למסגד שזכה לכינוי חרם אל-חליל, קרי מקדש אברהם, שכן חליל (האהוב) הינו כינויו של אברהם בערבית. בהתאם למסורת המוסלמית, גם ישמעאל בנו של אברהם (מפלגשו הגר) ועשו אחי יעקב קבורים בתחומי המערה. בראשית התקופה הצלבנית (1099-1260) חזר המקום לשליטת הצלבנים והמסגד הוסב בשנית לכנסייה שזכתה לשם סנט אברהם דחברון (אברהם הקדוש מחברון). בתקופה זו הותרה ליהודים הכניסה למערה כפי שעולה מתאוריהם של נוסעים ידועים ובהם הרמב"ן.
לאחר תבוסת הצלבנים בקרב קרני חיטין שחל בשנת 1187 לספירה, חזרה מערת המכפלה לידי המוסלמים והכנסייה הפכה בשנית למסגד. בראשית התקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה) הוציא הסולטן הממלוכי בייברס פקודה האוסרת על יהודים ונוצרים להיכנס לתחומי המערה, אם כי על פי תיאורים של נוסעים יהודים, נראה שחלקם לפחות הצליח להיכנס בדרך זו או אחרת למבנה הקבר. האיסור נותר בעינו גם בתקופה העותומנית (1516-1917) בה הותרה הכניסה בדלתות המבנה לזרים בפירומן (אישור) של הסולטן התורכי בלבד. בתקופת המנדט הבריטי (1917-1948) לא השתנה המצב מהותית שכן מעתה הותרה הכניסה למתחם רק ברישיון מיוחד מטעם המועצה המוסלמית העליונה. בשנת 1922 נסקרו המתחם והמערה לראשונה באופן מדעי ע"י האב לואי ונסאן ארכיאולוג וחוקר צרפתי ידוע.
לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 עבר מחתםמערת המכפלה לשליטתה של של מדינת ישראל ומבנה הקבר חולק לבית כנסת שיועד לקהל היהודי ומסגד לקהל הערבי. בשנת 1986 נכנס אל תחומי המערה הארכיאולוג הד"ר זאב יבין, אשר שרטט את תכניתה. משרטוט המבנה עולה כי תוכנית המערה דומה מאוד למערות קבורה האופייניות לאלף השני לפני הספירה.