מערת אליהו

מיקום האתר: העיר חיפה
תקופת האתר: תקופות שונות

מערת אליהו היא מערה גדולה חצובה בסלע השוכנת במורדות מערב הר הכרמל בסמוך לים, והיא מהקדושות והמפורסמות בארץ ישראל. המסורת העתיקה והמקובלת ביותר מזהה את המערה הזו כמקום בו התגורר והתבודד אליהו הנביא כשהסתתר מפני אחאב מלך ישראל. על קירות המערה חרוטות כתובות עתיקות שהשאירו עולי רגל שביקרו במקום החל מראשית התקופה הביזנטית (324-638 לספירה). כמו כן על אחד הקירות חקוקה מנורה ולה שבעה קנים, סמל יהודי מובהק. מערת אליהו נזכרת כאתר ביקור (זיארה) עוד מימי קדם, ובחלוף השנים היא התקדשה לכל הדתות. המוסלמים קוראים למקום אל חאד'ר (הירוק) שזהו כינוי של אליהו הנביא בפי הערבים, שכן אליהו הוא רענן (ירוק) תמיד היות והמוות מעולם לא היה מנת חלקו, שכן הוא עלה בסערה השמיימה. הנוצרים קוראים למערה "מדרש הנביאים" שכן ע"פ מסורת נוצרית קדומה התיישבו במערה זו תלמידיו של אליהו. מסורת נוצרית נוספת מזהה את מערת אליהו כמקום בו הסתתרו ישו ובני משפחתו בבריחתם מפני המלך הורדוס. במאה ה-17 ניסו הנזירים הכרמליתים להתיישב מסביב למערה, אם כי בלחץ השלטונות העותומאניים שלא ראו בעין יפה את ישיבתם באתר הקדוש לאיסלאם, הם נאלצו להתיישב במעלה הר הכרמל. בשל כך קידשו הכרמליתים מערה אחרת במעלה ההר כמערתו של אליהו. מערה זו מצויה כיום בשטחי מנזר הכרמליתים ומזוהה במסורת היהודית עם קברו של הנביא אלישע. למערת אליהו בדומה לאתרים קדושים וקברי צדיקים נוספים, נקשרו עם השנים מעשי ניסים וסגולות מיוחדות. יהודים נהגו לעלות לרגל למקום בהמוניהם בחודש אב ביום ראשון שאחרי שבת נחמו (יום הזיכרון לאליהו הנביא). כיום נהוג לעלות למקום בל"ג בעומר וביום המימונה. הראשון שמזכיר את מערת אליהו בכתובים הוא בנימין מטודילה שסייר בארץ ישראל בשנת 1175. תיירים נוספים יהודים ונוצרים שביקרו במקום במהלך התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה) מזכירים את המערה וקדושתה לכל הדתות. בשנת 1887 נבנו סביב המערה חדרים שהושכרו למבקרים במקום. עד קום המדינה בשנת 1948 הייתה המערה רכושו של הוואקף המוסלמי, מאז עברה המערה לידי "רשות המקומות הקדושים" של מדינת ישראל.