מנזר נוטרדם

מיקום האתר: ירושלים
תקופת האתר: התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה)

מנזר נוטרדם שנודע גם בשם "מנזר נוטרדם דה פראנס", הינו מנזר צרפתי גדול מימדים הממוקם ברחוב הצנחנים אל מול השער החדש של עיר העתיקה בירושלים. בשנת 1876 רכש הרוזן הצרפתי מרי פול אמדה דה פיילא שטח קרקע נרחב (כ-4000 דונם) בין הפינה הצפון מערבית של העיר העתיקה למגרש הרוסים. מטרתו של הרוזן הייתה להגביר את זרם הצליינים מאירופה המערבית שתהווה משקל נגד לצליינות הרוסית הגואה. בסמוך לבית החולים סן לואי שבנייתו הסתיימה בשנת 1881 החלו נזירים צרפתים קאתולים ממסדר ה"אסמפסיוניסטים" לייסד את מנזר נוטרדם שנחנך בשנת 1888. פירוש השם הצרפתי נוטרדם הוא "הגבירה שלנו", והכוונה למרים אם ישו שעל פי המסורת של מסדר ה"אסמפסיוניסטים", עלתה לשמיים מהעיר ירושלים. את המבנה המשלב ארכיטקטורה ניאו קלאסית ומודרנית, תוך שימוש במוטיבים מזרחיים, תכנן האב אטיין בובה, חבר המסדר (בובה אף תכנן את הכנסייה הקתולית "גבירתנו של ארון הברית" השוכנת במעלה תל קריית יערים בישוב אבו גוש). החל מפתיחתו שימש המנזר כאכסניה לזרם צליינות הולך וגואה ממערב אירופה. עם סיום בניית המנזר נענו העותומאנים לבקשת ממשלת צרפת ופתחו בשנת 1889 שער נוסף בחומת העיר העתיקה, השביעי במספר, בכדי להקל על מעבר הצליינים לרובע הנוצרי הסמוך. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הוכרזו הנזירים האסומפסיוניסטים, כנתיני אויב וגורשו מהבניין. במקביל השתלט הצבא התורכי על המבנה ושהה שם עד לכיבושה של ירושלים בידי הצבא הבריטי. בשלב זה הוחזר המנזר לידי אבות המסדר אם כי לאחר המלחמה פסק כמעט לחלוטין זרם הצליינים מאירופה והמבנה החל לאבד מחשיבותו. בתקופת מלחמת העולם השניה (1939-1945) הופקע המנזר על ידי הצבא הבריטי, שהחזיק בו עד מלחמת השחרור. עם סיום המנדט הבריטי ופרוץ מלחמת העצמאות בשנת 1948 נכבש המנזר בידי כוחות צה"ל. בסיום המלחמה הוחזר המנזר לידי המסדר למעט האגף המזרחי שהופקע לצרכי הצבא ושימש כמוצב קדמי ועמדת תצפית על העיר העתיקה. לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 חזר גם האגף המזרחי המופקע לידי המנזר. במהלך שנות ה-70 עבר המבנה שיפוץ מקיף ונפתח בטקס חגיגי כמלון צליינים יוקרתי. כיום משמש המבנה, בית מלון בוטיק שנקרא "נוטרדם דה ג‘רוזלם" והוא מצוי בבעלות הוותיקן.