מנזר המצלבה

מיקום האתר: ירושלים
תקופת האתר: התקופה הביזטנית (324-638 לספירה)

מנזר המצלבה הינו מנזר קדום השוכן בעמק המצלבה בירושלים (בסמוך לגן סאקר) שנוסד לראשונה במהלך התקופה הביזנטית (324-638 לספירה). המנזר דומה למצודה והוא מוקף חומה גבוהה הבנויה מאבני גזית. מתוך המנזר בולטים למרחוק מגדל פעמונים וכיפה חומה עליה מתנוסס צלב. זוהי למעשה כיפת הכנסייה השוכנת בלב המנזר ומהווה את חלקו הקדום והקדוש ביותר. שם המנזר קשור במסורת הנוצרית, על פיה עץ הזית שממנו נעשה הצלב של ישו, גדל במקום. עד היום, גדלים בעמק המצלבה עצי זית רבים, וסמוך לקצהו, ליד מוזיאון ישראל, נותר בית בד מימי בית שני – ימי ישו. המנזר המקורי חרב בשנת 614 לספירה בעת הפלישה הפרסית, אך שוקם על ידי נוצרים גאורגים (גרוזינים) במאה ה-11. במפות התקופה מסומן האתר כמקום קדוש, ששמו "עמק הצלב" או "מנזר הצלב". החל מהמאה ה-12 לפנה"ס במהלך התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) מספרים עולי רגל רבים על מנזר המצלבה. בתקופה זו ידע המנזר את שיא פריחתו שכן בין היתר היווה המנזר את בית הספר הגדול ביותר בעולם לתיאולוגיה (תורת הדת). בשלהי המאה ה-12 התארח במקום גדול משוררי גאורגיה, שותא רוסתוולי, אשר חיבר בו את הפואמה האפית הלאומית הגאורגית "עוטה עור הנמר" המתורגמת לשפות רבות ובהן גם לעברית. בתקופה הממלוכית (1250-1516 לספירה) בימי שלטונו של הסולטאן בייברס (1260-1277 לספירה) היה המנזר בידי המוסלמים ובמקום הוקם מסגד. בשנת 1305 נשלחו שליחים מטעם קיסר ביזנטיון ומלך גרוזיה אל הסולטאן הממלוכי בבקשה להחזיר את המנזר לידי הגרוזינים. הסולטאן נענה לבקשה ועד מהרה הוחזר המנזר לחיקם של הגאורגים מחדש. בראשית התקופה העותומאנית (1516-1917) נעשה ניסיון בקרב המוסלמים בירושלים להפקיע את המנזר לטובת המוסלמים, בטענה שבמקום היה מסגד קדום, אם כי השער העליון בקושטא לא קיבל את הטענות והמנזר נשאר בידי הנוצרים. בשלהי המאה ה-18 עבר המנזר מידי הגרוזינים לבעלות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. במלחמת העצמאות בשנת 1948 נמלט מהמנזר נזיר בודד שחי במקום והמנזר הפך בסיס לגדנ"ע (גדודי נוער) ששמר במהלך המלחמה על המבנה. עם תום המלחמה הוחזר המנזר לפטריארכיה היוונית שמחזיקיה בבעלות על מנזר המצלבה עד ימינו.