מבצר קאקון

מיקום האתר: כ-13 ק"מ ממזרח לנתניה
תקופת האתר: תקופות שונות

מבצר קאקון הינו מבצר עתיק שנבנה לראשונה בתקופה הצלבנית, השוכן בין מושב גן יאשיה למושב אמץ בעמק חפר בשרון הצפוני. המבצר נוסד על גבעה מלאכותית בולטת, המתנשאת לגובה של 52 מטר מעל פני הים, המהווה למעשה את תל קאקון. באתר לא נערכו עד כה חפירות ארכיאולוגיות, אם כי סקרים שבוצעו בתל מצביעים שהמקום נושב כבר בתקופה הרומית (63 לפנה"ס -324 לספירה) ומאוחר יותר בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה).
במהלך התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) נבנתה בראש התל מצודה שנכללה בסניורה הצלבנית של קיסריה, אשר נוהלה ע"י מסדר האבירים הטמפלרים (מסדרי אבירי היכל שלמה).
מבצר קאקון נזכר לראשונה בספרות הצלבנית בשם קאקו. מוצאו ופירושו של השם אינם נהירים במחקר המודרני. בשנת 1260 נכבשה המצודה ע"י צבאותיו של הסולטאן הממלוכי בייברס.
בתקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה) שופצה המצודה ועל שרידי ביצורי הצלבנים בנו המוסלמים מגדל מבוצר וסביבו חפיר עמוק. הכנסייה הצלבנית שבמבצר הפכה למסגד. הממלוכים עודדו את ההגירה למקום, הקימו מחדש את השווקים ועד מהרה הפכה קאקון למרכז מסחרי על הדרך הראשית שבין דמשק למצרים. בראשית המאה ה-14 לספירה נבנה במקום פונדק דרכים (ח'אן) בפקודת מושל עזה. קאקון בתקופה זו היא מרכז מנהלי וצבאי בתחומי הנציבות עזה, ולמעט המגדל המבוצר שהיווה את הביצור העיקרי בישוב, היה המקום פרוז קרי ללא חומה. בתקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה) הייתה קאקון בירת נפה במסגרת מחוז שכם. בשנת 1799 נערך בסמוך לתל קאקון קרב בין צבאו של נפוליאון לבין הצבא העותומאני שהסתיים בתבוסתם של התורכים. במסגרת דיכוי מרד הפלאחים בשנות השלושים של המאה ה-19 נהרס הכפר בידי אבראהים פחה, בנו של מוחמד עלי שליט מצרים. תל קאקון נושב מחדש שנים אחדות לאחר מכן בידי מהגרים ממצרים ותושבים מהכפרים הסמוכים. בשלהי המאה ה-19 היה בתחומי התל כפר גדול הבנוי בראש גבעה סביב המבצר הצלבני-ממלוכי. הכפר קאקון המשיך להתקיים עד לכיבושו בשנת 1948 על ידי כוחות צבא ההגנה לישראל במסגרת מלחמת העצמאות.