מבצר מונפור

מיקום האתר: בגליל העליון כ-6 ק"מ מצפון מערב למעלות
תקופת האתר: התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה)

מבצר מונפור (בערבית קלעת אלקרין קרי מבצר "הקרן הקטנה") הינו מבצר צלבני שהוקם בשנת 1229 לספירה, השוכן בגליל המערבי בסמוך לקיבוץ איילון. פירוש השם מונפור (שמו הצרפתי של המבצר) הוא ההר החזק, שם ראוי למבצר שנבנה על גבי שלוחה צרה, ארוכה ותלולה, השוכן על הגדה הדרומית של ערוץ נחל כזיב וחולש על כל סביבתו.
מבצר המונפור הוקם על שרידי ישוב קדום יותר, ככל הנראה מצודה רומאית. ראשיתו של המבצר בחווה חקלאית מבוצרת (בדומה לכוכב הירדן) שנבנתה באמצע המאה ה-12 לספירה על ידי משפחת אצלים צרפתים בשם דה מיי. משפחה זו קיבלה נחלה גדולה בגליל המערבי שבירתה מעיליא, שם שכן מבצרו הפרטי של מלך ממלכת ירושלים ונודע בשם הצרפתי Chateau de roi קרי מבצר המלך. מבצר מונפור היה אחד מ-36 כפרים וחוות שנכללו בתחומי נחלת משפחת דה מיי. לאחר הקרב המכריע בקרני חיטין שנערך בשנת 1187, בו הובסו הכוחות הצלבנים על ידי הצבא המוסלמי בראשותו של צאלח א-דין, נפלו העיר מעיליא ומבצר מונפור לידי המוסלמים.
מסע הצלב השלישי שנערך בין השנים 1190-1192 בראשותו של מלך אנגליה ריצ'רד לב הארי, החזיר לידי הצלבנים חלקים נרחבים בארץ ישראל ובניהם גם מבצר המונפור. בשנת 1229 נמכרו מבצר המונפור כמו גם המבצר במעיליא לאבירי המסדר הטבטוני, מסדר נוצרי גרמני.
מבצר מונפור שימש כמבצרו הראשי של מסדר האבירים הטבטוניים בארץ ישראל. בקיץ של שנת 1271 תקפו כוחותיו של הסולטאן הממלוכי בייברס את המבצר ולאחר קרבות עזים נכנעו תושביו. בהסכם שנערך בין הצדדים הורשו תושבי המבצר לצאת ממנו עם רכושם. זמן קצר לאחר יציאתם הרס צבא הסולטן את המבצר ומאז ניטש המקום ולא נושב עוד.