מבצר הורקניה

מיקום האתר: כ-10 ק"מ מזרחית לקומראן
תקופת האתר: תקופות שונות

מבצר הורקניה הינו מבצר עתיק שנבנה לראשונה בימי החשמונאים (167-37 לפנה"ס) השוכן במדבר יהודה כ-10 ק"מ מזרחית לקומראן. המבצר נזכר לראשונה בספרו של יוסף בן מתתיהו 'קדמוניות היהודים', משלהי המאה ה-1 לספירה, כאחד משלושה מבצרים (יחד עם אלכסנדריון ומכוור) אותם השאירה המלכה שלומציון בידיה, בעוד את יתר מבצרי הממלכה היא העבירה לחזקת הפרושים. נראה שהמבצר נבנה בתקופתו של אלכסנדר ינאי (בעלה של שלומציון) ואולי אף קודם לכן בימי אביו יוחנן הורקנוס שעל שמו נקרא המבצר. בהמשך מציין בן מתתיהו כי אלכנסנדר ה-2, צאצא לבית חשמונאי, ביצר מחדש את שלושת המבצרים: הורקניה, אלכסנדריון ומכוור במטרה להשתלט מחדש על ממלכת יהודה, אם כי לבסוף הוא נאלץ להכנע ולמסור את המבצרים לידי גביניוס, מושל סוריה, שהורה להרוס את המבצרים עד היסוד. אף ההיסטוריון והגיאוגרף היווני סטראבון שכתב בשלהי המאה הראשונה לפנה"ס את ספרו 'גאטגרפיקה', מזכיר בין היתר את החרבת שלושת המבצרים הורקניה מכוור ואלכסנדריון. בתקופת מלכותו של הורדוס הפך מבצר הורקניה לבית סוהר למתנגדיו, שם גם נקבר בנו הבכור אנטיפטרוס שהוצא להורג על ידי אביו לאחר שניסה להתנקש בחייו. זוהי הפעם האחרונה בה נזכרת הורקניה במקורות וככל הנראה האתר לא נושב עד לתקופה הביזנטית (324-638). בשלהי המאה ה-5 לספירה ייסד במקום הנזיר סבאס (שהקים את מנזר מר סבא הסמוך) מנזר בשם קסטליון. ממקורות היסטורים מהמאה ה-8 לספירה וכן מפפירוסים שהתגלו במקום מהמאה ה-7 ועד למאה ה-10 לספירה, עולה שהמנזר היה קיים גם במהלך התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לפנה"ס). המנזר ננטש במאה ה-14 לספירה והאתר נשאר שומם עד לשנת 1923, עת החלו להתיישב במקום נזירים אחדים ממנזר מר סבא. בשנת 1939 נאלצו הנזרים לנטוש את המקום עקב המצב הביטחוני המעורער ששרר באזור.
מבצר הורקניה לא נחפר עד כה ועיקר הידיעות על המקום מתבססות על סקרים ומדידות. כיום ניתן להתרשם במקום משרידי המבנה ההרודיאני, ובעיקר משרידי מנזר קסטליון. בראשית המאה ה-20 נמצא בסמיכות מערת קברים נוצרית עם ציורי קיר יפים שהושחתה במתכוון עם הזמן, וציוריה לא נראים יותר. מצפון לאתר בנחל סככה מצויות שתי מנהרות בנות כ-20 מטרים כל אחת, המיוחסות לתקופה ההרודיאנית. כיתר מבצרי המדבר גם בהורקניה נמצאו שרידי מערכת מים מרשימה. המדובר בשתי אמות מים שהובילו מי נגר אל בריכות אגירה גדולות למרגלות המבצר. האמה הקצרה מבין השתיים (אורכה כ-2 ק"מ) היא ככל הנראה מהתקופה החשמונאית, ואילו האמה הארוכה (אורכה כ-9 ק"מ), אשר ראשיתה בנחל קידרון, היא ככל הנראה מהתקופה ההרודיאנית. בנוסף לאמות נבנתה מערכת של בורות גדולים לאגירת מי גשמים שנחפרו בתוככי המבצר. לרגלי מבצר הורקניה לצד בריכות האגירה, נמצא בוסתן ששימש לגידולים שונים לצרכי יושבי המבצר.