כנסיית הקבר

מיקום האתר: בעיר העתיקה ירושלים
תקופת האתר: התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה)

כנסיית הקבר היא המקום הקדוש ביותר לנוצרים הקתולים והאורתודוכסים בארץ ישראל, שכן היא אוגדת בתוכה הן את מקום צליבתו של ישו, והן את מערת קבורתו. הכנסייה ממוקמת בלב הרובע הנוצרי בעיר העתיקה של ירושלים על גבעה הידועה בשמה הקדום גבעת הגולגולתא במקום שהיה מחוץ לעיר ירושלים בתקופתו של ישו. כנסיית הקבר נבנתה לראשונה ע"י הקיסר קונסטנטין ואימו הלנה סביב שנת 333 לספירה, אם כי המבנה נהרס עם פלישת הפרסים בשנת 614 לספירה. הנוצרים הביזנטים אומנם הצליחו לכבוש מחדש את ארץ ישראל מידי הפרסים ותוך זמן קצר החלו לשקם את הכנסייה החרבה, אם כי עד מהרה כבשו הערבים את הארץ (638 לספירה) ובניית הכנסייה הופסקה. בשנת 1010 ציוה החליף המוסלמי אלחאכם באמר אללה להרוס את הכנסייה. בעקבות מסע הצלב הראשון בשנת 1099 נכבשה העיר ירושלים ע"י הצלבנים ועל חורבות המבנה הקדום נבנתה כנסייה מפוארת שנחנכה בשנת 1049 לספירה. האדריכלות של הכנסייה הנראית כיום היא למעשה הכנסייה הצלבנית, למעט תוספות מאוחרות מעטות.
בכנסייה פועלות כל העדות האורתודוכסיות: ארמנים, יוונים-אורתודוכסים, קופטים, אתיופים, סורים-יעקוביטים ועוד. עדות אלו מסוכסכות זו עם זו, ולא פעם מתעוררת תגרת ידיים בין הנזירים הפועלים במקום. רוב הסכסוכים הם על בעלות על חלקים בכנסייה, ועל הזכות לקיים טקסים דתיים בה. נכון ל-2007 ישנו "הסכם סטטוס קוו", על פיו אין לאף עדה זכות לשנות דבר בחלקים השייכים לה בכנסייה ללא הסכמת העדות האחרות. הכנסייה מגובבת בקפלות תפילה, מעברים, מערות ומונומנטים, וקשה להתמצא בה ללא הדרכה או מפה. עם זאת, ניתן לחלק אותה לשלושה אגפים: האגף הדרומי, הכולל את הגולגותא, ואבן המשיחה; האגף המרכזי, הכולל את הקבר ואת הבזיליקה; והאגף הצפוני, הכולל את הקפלה הפרנציסקנית ואת קפלת הלנה. על גבעת הגולגותא שוכנת קפלת הצליבה של ישו; ואבן המשיחה מסמלת את המקום בו טוהרה גופתו לאחר מותו. הקבר שוכן באמצע אולם גדול (רוטונדה) בקצה הכנסייה, בתוך היכלית (אדיקולה) עתיקה המחוזקת במוטות ברזל. הבזיליקה היא אולם התפילה הגדול ביותר, השוכן בלב הכנסייה; וקפלת הלנה שוכנת במפלס הנמוך ביותר, וחלקה נמצא בתוך מערה.