כנסיית המולד

מיקום האתר: בית לחם
תקופת האתר: התקופה הבזינטית (324-638 לספירה)

כנסיית המולד שהיא אחת הכנסיות העתיקות בעולם כולו, ממוקמת בסמוך לכיכר המולד במרכז העיר בית לחם. כנסיית המולד נחשבת לאחד האתרים הקדושים והחשובים ביותר בעולם הנוצרי כולו. הכנסייה נוסדה לראשונה בתקופת שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס סביב שנת 330 לספירה. בשנת 539 לספירה חרבה הכנסייה במהלך המרד השומרני, אם כי מספר שנים מאוחר יותר היא שוקמה בהוראתו של הקיסר יוסטיניאנוס. כנסיית המולד נבנתה מעל למערה עתיקה הנחשבת במסורת הנוצרית למקום לידתו של ישו. המערה נזכרת לראשונה בכתבים הנוצרים על ידי אורגינוס (תיאולוג נוצרי חשוב ומראשי אבות הכנסייה) מהמחצית הראשונה של המאה ה-3 לספירה. גם בכתביו של אבסביוס (בישוף העיר קיסריה אשר תיעד את ההיסטוריה הקדומה של הכנסייה הנוצרית) מהמחצית הראשונה של המאה ה-4 לספירה, נזכרת המערה בחיבורו "חיי קונסטנטינוס", ואילו בחיבורו החשוב האונומסטיקון (רשימת שמות האתרים ברחבי ארץ ישראל מתקופת המקרא) נזכרת הכנסייה עצמה. על פי המסורת הנוצרית במערה זו תרגם בשלהי המאה ה-4 אב הכנסייה הירונימוס את המקרא ללטינית, תרגום שנודע בשם 'וולגטה'. בתקופת הצלבנית (1099-1260 לספירה) נבנתה בסמוך לכנסיית המולד כנסייה נוספת שזכתה לשם 'כנסיית קתרינה הקדושה' (על שם קדושה ממצרים בשם קתרינה שהוצאה להורג בידי הרומאים). כנסיית המולד בנויה בצורת בסיליקה (מבנה מלבני שמקורו באדריכלות הרומית המחולק לשלושה אולמות באמצעות שני טורי עמודים), אם כי הבסיליקה של הכנסייה שונה מהמבנה המקובל היות והיא מחולקת לחמישה אולמות באמצעות ארבע טורי עמודים. מהבסיליקה מוליכות מדרגות כלפי מטה אל מערת הלידה שעל רצפתה נראה כוכב גדול המציין את מקום הלידה. מתחם הכנסייה כולל כיום כ-12,000 מטרים מרובעים, ומלבד כנסיית המולד וכנסיית קתרינה הקדושה שוכנים במתחם גם מנזרים של העדות השונות המחזיקות בכנסייה. השליטה בכנסיית המולד נחלקת בין הכנסייה היוונית-אורתודוכסית (המחזיקה במבנה הבסיליקה), הכנסייה הקתולית (המחזיקה בכנסיית קתרינה הקדושה) והכנסייה הארמנית המחזיקה באגף מיוחד שנבנה בראשית התקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה).
כנסיית המולד אינה נגישה לקהל הישראלי ועל כן אין היא נכללת בתחרות "שבעת פלאי ישראל".