כנסיית הלחם והדגים

מיקום האתר: כ-10 ק"מ צפונית לטבריה
תקופת האתר: התקופה הביזנטית (324-638 לספירה)

כנסיית הלחם והדגים, הידועה גם בשם כנסיית טבחה, שוכנת בבקעה פורייה בצפון מערב הכנרת הנקראת בערבית טבחה ואילו בעברית שמה עין שבע. השם טבחה הוא שיבוש שהתגלגל מהשם היווני 'הפטפגון' שתרגומו שבע מעניינות, שכן בעבר נבעו במקום לא פחות משבע מעיינות (רובן מעיינות חמים גופריתיים) וכיום נובעים בו חמישה. שני המעיינות הבולטים בבקעה הם 'מעיין איוב' הנקרא בערבית 'חמאם אל איוב'. זהו מעין של מים חמים אשר מיוחסים לו סגולות מרפא, ועד היום מגיעים רבים לרחוץ במימיו. האגדה מספרת כי לכאן הגיע איוב בכדי להירפא מהשחין שהטיל בו השטן. מעל המעיין מערה קטנה הנקראת 'מערת איוב' שם על פי האגדה התגורר איוב בבואו לרחוץ במעיין. המעיין השני נקרא 'מעיין עין נור'. זהו המעיין הגדול והחשוב שבמעיינות טבחה, מימיו מלוחים והם אינם ראויים לשתיה. מעל למעיין שוכנת בריכה גדולה מתומנת הנקראת 'בריכת עלי א ט'אהר' שיסודותיה הם ככל הנראה מהתקופה הרומית (63 לפנה"ס- 324 לספירה). במאה ה- 18 נבנתה הבריכה מחדש על ידי מושל הגליל הבדואי עלי א- ט'אהר ומכאן שמה. על פי המסורת הנוצרית התרחש נס הדגים והלחם המסופר בברית החדשה בבקעת טבחה, ועל כן נבנתה בראשית התקופה הביזנטית (324-638 לספירה) באמצע המאה ה-4 לספירה כנסייה במקום. במאה ה-5 נבנתה על שרידי הכנסייה הקודמת כנסייה חדשה שאת רצפות הפסיפס המרשימות שלה שהיטיבו להשתמר, ניתן לראות גם בימינו. על הרצפות משובץ בין היתר סל עם לחם ומשני צידיו דגים ומכאן שמה של הכנסייה. כנסייה זו חרבה ככל הנראה בפלישה הפרסית לארץ ישראל בשנת 614 לספירה.
בשנת 1982 נבנתה כנסייה חדשה מעל לשרידי הכנסייה הביזנטית. כנסייה זו שייכת לנזירים גרמנים מהמסדר הקתולי הבנדיקטי. בסמוך לכנסיית הלחם והדגים על שפת הכנרת שוכנת כנסייה נוספת השייכת לנזירים קתולים מהמסדר הפרנציסקני, ונקראת כנסיית סנט פטר (כנסיית פטרוס הקדוש). כנסייה זו ידועה גם בשם מנזה כריסטי (שולחנו של ישו) שכן כאן על פי אחת המסורות הנוצריות סעדו ישו ותלמידיו. מסורת אחרת מזהה את אותה סעודה בתחומי כנסיית מנזה כריסטי בעיר נצרת.