כנסיית דומינוס פלוויט

מיקום האתר: ירושלים
תקופת האתר: מודרנית, נבנתה בשנת 1953

כנסיית דומינוס פלוויט (Dominus Flevit) ובתרגום לעברית "האדון שבכה", הוא שמה הלטיני של כנסיה קתולית השוכנת במעלה הר הזיתים, מול הר הבית, עליה מופקד המסדר הפרנציסקאני (המסדר הקתולי הגדול והחשוב ביותר בזרם הנוצרי הקתולי). הכנסייה נבנתה בשנת 1955 על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי (1884-1960), על חורבותיה של כנסייה ביזנטית מהמאה ה-6 לספירה. ברלוצי ביקש לשוות לכנסייה מראה של דמעה, כיאה למעמד חשוב המופיע בכתבי הברית החדשה, בו פרץ ישו בבכי כשעמד על הר הזיתים וניבא את חורבנה של העיר ירושלים. הכנסייה הביזנטית חרבה ככל הנראה עם הפלישה הפרסית לארץ ישראל בשנת 614 לספירה, ושרידיה העתיקים שולבו במבנה המודרני. הכנסייה הביזנטית המקורית פנתה מזרחה, בדומה למרבית הכנסיות בעולם, אולם הכנסייה המודרנית פונה באופן מפתיע דווקא מערבה, וזאת מפני שכאשר ישו עמד על הר הזיתים וביכה את ירושלים, הרי שחייב היה לעמוד ופניו לכיוון מערב. בחצר הכנסייה נתגלו כ-60 מערכות קבורה מימי בית שני ובהן 122 גלוסקמאות ושבעה סרקופגים (סרקופגים הם ארונות קבורה מאבן, המכילים את הגוף בשלמותו, בעוד שגלוסקמה מכילה את עצמות המת כקבורה משנית, לאחר שעצמותיו לוקטו מהקבר הראשון). על מספר ארונות קבורה חרוטים צלבים, ועל חלקן חרוטים שמות עבריים, לצד שילוב האותיות חִי ורוֹ היווניות, המציינות את תחילת שמו של ישו המשיח (כריסטוס). ייתכן כי מדובר במערת קבורה ששימשה "יהודים-נוצרים" (ידועים גם בשם "נצרנים"), כלומר יהודים שהאמינו בישו כמשיח אך המשיכו לקיים את מצוות היהדות. תופעה זו היתה פופולארית במאה הראשונה לספירה, בטרם התגבשה הנצרות כדת רשמית ודרכיה נפרדו באופן מוחלט מאלו של היהדות. ניתן להתרשם כיום ממבנה הכנסייה המודרנית ורצפת הפסיפס העתיקה המושלבת בתוכה, וכן ממערות הקבורה ובהם חלק מארונות הקבורה שנמצאו במקום.