כנסייה צלבנית-אבו גוש

מיקום האתר: אבו גוש
תקופת האתר: התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה)

בתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) סברו הנוצרים כי הישוב הקדום אמאוס, הידוע בברית החדשה כמקום תחייתו של ישו, ממוקם בקריית אל ענב (שמו הקודם של השיוב אבו גוש). בשל כך הוקמה במקום במהלך התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה), במאה ה-12 לספירה, כנסייה שהיא מהמבנים היפים, המרשימים והשמורים ביותר בארץ ישראל כולה. כנסייה זו הייתה שייכת לאבירי מסדר ההוספיטלרים (הידועים גם בשם "אבירי המסדר של יוחנן הקדוש"). בשנת 1489 התנפלו הערבים על הנזירים שהתגוררו בה ומאז הפכה הכנסייה הצלבנית לאכסניית דרכים על אם הדרך שבין יפו לירושלים. עולי רגל נוצרים שעברו במקום, מזכירים את הכנסייה העתיקה וקוראים לה על שמו של ירמיהו הנביא. בשנת 1873 מסרה הממשלה העותומאנית את הכנסייה הצלבנית במתנה לממשלת צרפת. הכנסייה העתיקה שופצה ושוחזרה על פי תוכנית של הארכיטקט הצרפתי הנודע שרל מוס ועד מהרה נפתחה מחדש. בשנת 1899 נבנה בצד הכנסייה מנזר.
הכנסייה צלבנית-אבו גוש מורכבת מאולם גדול ובו ניצבים עמודים מסיביים בנויים אבן, עליהם בנויות קשתות מפוארות בסגנון צלבני מובהק. על הקירות נראים שרידיהם של ציורים מהתקופה הצלבנית. מאולם התפילה הגדול מובילות מדרגות כלפי מטה למערכת בנויה קטנה נוספת המתוארכת לתקופה הרומית (63 לפנה"ס עד 324 לספירה), בה נובע מעין קטן. מבנה זה שימש בעבר מעין ספא לחיילים הרומים של הלגיון העשירי שחנה בירושלים, כפי שמעידה כתובת בכניסה החיצונית למקום.