כיפת הסלע

מיקום האתר: על הר הבית בעיר העתיקה ירושלים.
תקופת האתר: התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה)

כיפת הסלע הידועה גם בשם "כיפת הזהב" הינו כינויו של מבנה מתומן בעל כיפה מוזהבת, השוכן בפסגת הר המוריה בירושלים, במקום בו עמד בעבר בית המקדש. המבנה נחשב למופת אדריכלי, מן היפים והמרשימים בעולם כולו, והוא המבנה המוסלמי העתיק בעולם, שנותר במתכונתו המקורית.
כיפת הסלע נבנתה על ידי החליף עבד אלמלכ משושלת בית אומיה (661-750 לספירה) בשלהי המאה השביעית, לאחר כיבושה של ירושלים בידי המוסלמים. יש הסוברים כי הבנאים בפועל היו דווקא נוצרים מקומיים, שכן צורת המבנה המיוחדת – מתומן – וכן סגנון העיטור, אופייני לאמנות הביזנטית בארץ ישראל. קירות המבנה החיצוניים מעוטרים בלוחות שיש מגוונים, ואילו חלקם העליון מצופה בקרמיקה ארמנית תכלכלה. חשיבותו של המבנה במסורת המוסלמית היא בציינו את המקום ממנו הושתת העולם, וממנו הוא שואב את כוח קיומו (מסורת זו נשענת על מסורת יהודית קדומה יותר, בעוד שהמסורת הנוצרית מראה את המקום בכנסיית הקבר). לצורך כך, תוכנן המבנה כמסדרון, המקיף את "כיפת הסלע", כלומר את פסגת סלע האם של הר המוריה, המכונה בעברית "אבן השתייה" (מלשון 'תשתית'). קדושתו של המקום במסורת המוסלמית קשורה באמונה כי ממקום זה עלה מוחמד השמימה במסעו הלילי. בשל כך, קדושתו של מבנה כיפת הסלע שנייה רק למכה ולמדינה, והיא זו שהקנתה לירושלים כולה את קדושתה באסלאם. עם זאת, מבנה כיפת הסלע אינו מסגד, ולא מתקיימות בו תפילות. מתוך כך, הוא אינו "מסגד עומר", כשמו המקובל בטעות, שכן לכובש ירושלים, עומר בן אל-ח'טאב, אין כל קשר למבנה. מבנה כיפת הסלע עבר שיפוצים רבים לאורך הדורות, ביניהם השיפוץ הגדול של אל-מאמון, מחליפי שושלת בית עבאס (750-1258 לספירה), בתחילת המאה התשיעית. אל-מאמון שיבץ את שמו בכתובת ההקדשה המקורית של עבד אלמלכ, לאורך חלקו הפנימי של המבנה כולו. השיפוץ החשוב האחרון שעבר המבנה הוא ציפוי הכיפה בזהב על ידי חוסיין מלך ירדן בשנת 1994, בתהליך אלקטרוכימי מיוחד. חוסיין מכר נכסים רבים כדי לממן את השיפוץ, שכן לצורך ציפוי הכיפה נדרשו כ-150 ק"ג של זהב טהור.