יפו העתיקה

מיקום האתר: העיר יפו
תקופת האתר: תקופות שונות

יפו הינה עיר נמל עתיקת יומין ונחשבת בצדק לאחת מעריה ההיסטוריות החשובות של ארץ ישראל. יפו שוכנת על צוק טבעי גבוה, המהווה למעשה כיום את תל יפו ונמצאת בשטחה המוניציפאלי של עיריית תל אביב - יפו. לרגלי התל שוכן הנמל הקדום של העיר יפו העתיקה.
בהתאם לחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום, נושבה יפו לראשונה בתקופה הכנענית התיכונה (2000-1550 לפנה"ס). בתקופה הכנענית המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס), בשנת 1478 לפנה"ס נכבשה העיר המבוצרת יפו ע"י צבא מצרים בראשותו של המלך פרעה תחותמס ה-3 (1479-1425 לפנה"ס) בתחבולה המזכירה מאוד את סיפור כיבוש העיר טרויה, כפי שהוא מוצג במיתולוגיה היוונית. לאחר מצור מצרי כושל שערכו המצרים על העיר יפו הציע צחותי שר צבאו של תחותמיס ה-3 לאדוניו, ללכוד את העיר בעורמה. צחותי הצליח לשכנע את מושל העיר יפו שאף הוא כמותו מורד במלכות ומן הראוי שישתפו פעולה כנגד מלך מצרים. מושל יפו הזמינו לסעודה שערך לכבודו ושר הצבא המצרי הגיע מלווה בקומץ אנשים בכדי לא לעורר חשד. בינתיים ציווה במקביל להכין 500 סלים עמוסים "כל טוב" כמתנה למושל העיר, והורה לאנשיו לשאת אותם לקרבת העיר. בפועל בדיוק כמו סיפור הסוס הטרויאני, הכילו הסלים לוחמים מצרים והציוד שנדרש להם לכיבוש העיר. כשהשתכנע מושל יפו כי שר הצבא הינו איש אמין, בין היתר לאחר שהלה הראה לו את שרביט המלך אותה כביכול גנב מאת תחותמיס, והציג את הסלים כשלל אותו לקח מאת המלך הצרי, הורה המושל על הכנסת סלי המנחה לתוך העיר. באישון הלילה לאחר שהוכנסו אחר כבוד הסלים לעיר, זינקו מהם לפתע מאתיים לוחמים חמושים, תפסו את אנשי המשמר ופתחו את שערי העיר. עד מהרה נכנסו לעיר עתודות הצבא המצרי שכבשו את יפו על נקלה. הסיפור שכתוב על פפירוס עתיק אשר זכה לשם "פפירוס האריס" הוא ככל הנראה אגדה שנועדה לפאר את המלך המצרי, אולם יחד עם זאת הוא קודם לסיפור המיתולוגי על הסוס הטרויאני במאות שנים.
בשלב הראשון של ההתקופה הישראלית (1200-1000 לפנה"ס) שכנה ביפו עיר פלשתית שנכבשה ע"י דוד המלך סביב שנת 1000 לפנה"ס. לאחר התפלגות הממלכות עברה יפו לידיי ממלכת ישראל ומאוחר יותר לאחר הכיבוש האשורי (722 לפנה"ס) עברה העיר לידי ממלכת יהודה.
בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) נמסרה יפו לידי הפניקים, ובתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) שכנה בשטחי יפו עיר יוונית שנכבשה בשנת 147 לפנה"ס ע"י החשמונאים.
בתקופה הרומית (63 לפנה"ס- 324 לספירה) וכן בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) המשיכה יפו לשמש כעיר נמל מרכזית בארץ ישראל בשם יופה. בשנת 638 לספירה נכבשה יפו ע"י הערבים ונקראה בשם יאפא. בתקופה זו ירדה העיר מגדולתה.
יפו זכתה לעדנה מחודשת בתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) כאשר היא משמשת כבעבר עיר נמל חשובה לירושלים, כעת בירת הצלבנים. בשנת 1268 נכבשה העיר ע"י הסולטאן הממלוכי בייברס ונהרסה כליל. בראשית התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה) הייתה יפו עיירה דלה. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-17 הוקפה העיר בחומה והחלה להבנות מחדש. בשנת 1799 כבש את העיר הגנרל הצרפתי נפוליאון בונפארטה, שהגיע לארץ ישראל, אם כי עד מהרה הוחזרה העיר באמצעות הבריטים לשליטת התורכים מחדש. במהלך המאה ה-19 עברה יפו תנופת בנייה מחודשת ולמעשה מרבית המבנים שעומדים כיום ביפו העתיקה הם מתקופה זו. בשנת 1831 נכבשה יפו מידי התורכים, כיתר חלקי ארץ ישראל, על ידי צבאו של מוחמד עלי שליטה של מצרים. בשנת 1840 ושוב בעזרתם של הבריטים חוזרת יפו מחדש לידי העותומאנים. בשנת 1866 נוסדה המושבה האמריקאית שהיא למעשה ה"שכונה" הראשונה מחוץ לחומות העיר עתיקה יפו. בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-19 נהרסות חומות העיר העתיקה בכדי לאפשר את התפתחותה של העיר לכל הכיוונים. במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 נוסדות השכונה הדרומית עג'אמי, והשכונה הצפונית מנשיה וכן שתי השכונות היהודיות בצפון מזרח העיר, (היום בתחומי תל אביב) נווה צדק ונווה שלום. בשנת 1900 מונחת אבן הפינה לבניית השעון המפורסם בעיר, לציון 25 שנים לעלייתו לשלטון של הסולטאן התורכי עבדול חמיד ה-2. בשנת 1909 מוקמת צפונית ליפו שכונת אחוזת בית שהופכת ברבות הימים לעיר תל אביב. בשנת 1960 הוקמה "החברה לפיתוח יפו העתיקה" המפתחת את אזור תל יפו כמרכז אומנות תיירות ובידור. במקום ניתן לראות כיום את בתי העיר העתיקים המאוכלסים בבתי מגורים, חנויות וגלריות (מהתקופה העותומנית), את החפירות הארכאולוגיות בתל ובהם שחזור שער העיר המצרית מתקופתו של רעמסס ה-2, חלקים מחומת יפו העתיקה, מגדל השעון, מבנה הסראייה, כנסיות, הנמל ועוד.