יבנה ים

מיקום האתר: כ-ק"מ מדרום לקיבוץ פלמחים
תקופת האתר: תקופות שונות

יבנה ים הינה עיר נמל עתיקת יומין השוכנת ממש על קו המים בסמוך לקיבוץ פלמחים, מדרום לנחל שורק. המקום נושב לראשונה בתקופה הכנענית התיכונה (1200-1550 לפנה"ס), בתקופה זו נבנה מתחם מבוצר גדול במיוחד וסביבו סוללה אדירה ששרידיה נראים עד היום. בתקופה הכנענית המאוחרת (1550-1200) הייתה ארץ ישראל תחת השלטון המצרי ששם דגש מיוחד על אזור החוף, ונמלי הים שהיוו את הבסיס לסחר הבינלאומי. יבנה ים בתקופה זו כיתר ערי החוף בארץ ישראל בשיא פריחתה. למרות שהחפירות הארכיאולוגיות שנערכות במקום לא הגיעו לשכבות מתקופה זו (יש לציין שהחפירות שנערכות במקום כיום מתרכזות בעיקר בתקופות המאוחרות), בדיקה קצרה בחתך הטבעי שמצוי ממש על קו החוף כמו גם ממצאים שונים שנלקטו במקום, ובים עצמו, במסגרת סקירה ארכיאולוגית ימית, מצביעים שהיה כאן ישוב גדול וחשוב לאורך התקופה כולה. נראה שיבנה ים נזכרת לראשונה באחד ממכתבי אל עמרנה (ארכיון מלכותי שנמצא באל עמרנה שבמצרים וכולל חליפת מכתבים בין מלכי מצרים לשליטי הערים בארץ כנען מהמאה ה-14 לפנה"ס) בשם מחוזי שפירושו נמל (ואכן יבנה ים נודעה במקורות ארמיים וערביים מהתקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית הקדומה בשם מחוז). גם על תולדות התקופה הישראלית הראשונה (1200-1000 לפנה"ס) לא הצליחו החפירות הארכיאולוגיות עד כה לשפוך אור. לפי שעה לא נמצאו במקום עדויות לישוב בתקופה זו למרות הקרבה לאתרים פלשתיים מובהקים שנוסדו על גבי אתרים כנענים גדולים דוגמת יפו ותל אשדוד. את התקופה הישראלית השניה (1000-586 לפנה"ס) מאפיין ממצא מהמאה ה-8 לפנה"ס כשהעיר הפכה ככל הנראה כיתר ערי החוף לפחווה אשורית. במחצית השניה של המאה ה-7 לפנה"ס בתקופת מלכותו של יאשיהו מלך יהודה (640-609 לפנה"ס) הייתה יבנה ים תחת שלטון יהודה בדומה למצד חשביהו הסמוך בו נמצאה כתובת יהודאית חשובה. נראה שהחל משלב זה הייתה יבנה ים עיר הנמל של תל יבנה שנמצא כ-8 ק"מ מדרום מזרח ליבנה ים. בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) מקבלת יבנה ים תנופת בניה משמעותית שכן גם בתקופה זו הושם דגש מיוחד על ערי החוף ואפשרויות הסחר שנפתחו בפני האימפריה המזרחית. הפרסים אפשרו לפניקים להתפרס לאורך ערי החוף של ארץ ישראל ולנהל בשמם את הסחר הבינלאומי של האימפריה. בתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) הייתה יבנה ים עיר נמל מעורבת בה ישבו נוכרים (פניקים) בצד אוכלוסייה יהודית. בשנת 163 כפי שעולה מספר מקבים ב' שרף יהודה המכבי את הנמל והספינות של העיר מאחר ותושביה הנוכרים זממו להטביע את שכניהם היהודים בספינותיהם. יבנה ים שוקמה מחדש אם כי היא חרבה זמן קצר אחר כך על ידי יוחנן הורקנוס לבית חשמונאי (134-104 לפנה"ס). בתקופה הרומית (63 לפנה"ס עד 70 לספירה) נזכרת יבנה ים אצל מספר סופרים בניהם ההיסטוריון היהודי יוסף בן ממתיהו אם כי ממצאי החפירות הארכיאולוגיות מהתקופה דלים למדי. בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) העיר יבנה ים בשיא פריחתה. בתקופה זו כונתה העיר "מחוזה ד'ימנין" קרי הנמל של יבנה. הייתה זו אחת מערי הנמל החשובות בארץ ישראל בתקופה זו. בחפירות באתר נחשפו רובעי מגורים, מבני ציבור מפוארים שכללו רצפות פסיפס מרשימות ושפע של ממצא ארכיאולוגי נייד. בשלב הראשון של התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה) בתקופת שלטונם של החליפים לבית אומיה (661-750) נקראה העיר בשם מאחוז יבנא כלומר נמל יבנה. בתקופה זו המשיכה יבנה ים לשגשג והתפרסה על שטח התל כולו. בשלב הבא (בין המאות ה-9-11 לספירה) בתקופת שלטונם של החליפים לבית עבאס (750-1250) הפך המקום למאחז צבאי כפי שעולה הן מהחפירות הארכיאולוגיות והן מכתביו של הגיאוגרף הערבי החשוב אלמקדסי (חי במאה ה-10 לפנה"ס) המונה את נמל יבנה ים יחד עם מבצרים נוספים לאורך החוף ובניהם: אשקלון, אשדוד ים, יפו, וארסוף. יבנה ים ננטשה עם בואם של הצלבנים לארץ ישראל בשנת 1099 ומאז לא נושבה עוד. החל מהתקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה) נודע המקום כמינת רובין קרי נמל ראובן, על שם ראובן בנו של יעקב שמקום קבורתו נבי רובין שוכן בהתאם למסורת המוסלמית כחמישה ק"מ ממערב ליבנה ים.