טחנות גבעת עליל

מיקום האתר: כ-4 ק"מ דרומית לשפרעם
תקופת האתר: התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה)

טחנות גבעת עליל או בשמן הערבי טחנות ראס עלי או טחנות מרפוקה, הן שתי טחנות קמח מהתקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה), הבנויות האחת מעל השנייה. טחנות גבעת עליל ממוקמות באפיקו של נחל ציפורי כקילומטר מערבית לטחנת הנזירים. הטחנות הונעו בכוח המים הזורמים וניזונו ממימיו השופעים של מעיין עין יבקע (ראס על עין) שהוא המעיין הראשי בנחל ציפורי, השוכן כ-3 ק"מ מזרחית לטחנות גבעת עליל. מי המעיין הגיעו אל הטחנה באמצעות אמת-מים בנויה שהוליכה את המים מבריכת אבן (שראשיתה עוד בתקופה הרומית) לתוך ארובה מיוחדת בגג הטחנה, וכך באמצעות זרימת המים הונעו אבני הריחיים הכבדות שטחנו את הקמח. בבסיס המבנה ניכרים שרידים ארכיאולוגיים של טחנת סוכר מהתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה).
טחנות גבעת עליל נקראות על שם האתר הסמוך תל עליל (ח'ירבת ראס עלי), אתר קדום שראשיתו בתקופה הכנענית (3300-1200 לספירה) והוא מזוהה עם העיר המקראית חלי בנחלת שבט אשר. כיום שוכן על גבי התל הקדום הישוב הבדואי ראס עלי. בסמיכות וממערב לתל עליל שוכן תל עליל המערבי (ידוע גם כתל חלי המערבי), תל קדום מתקופת בית ראשון (1000-586 לספירה) והתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס). את טחנות גבעת עליל מאפיינת ארובה גבוהה שהיא הגבוהה בכל טחנות הקמח הידועות בארץ ישראל (גובהה כ-12 מטר) ועל כן הייתה בעלת הספק גבוה במיוחד. הטחנה העליונה פעלה במקום עד שנות ה-30 של המאה ה-20 והיא הפסיקה את פעילותה עקב כניסתן של טחנות קמח חדישות שפעלו בכוח מנועי דיזל. הטחנה התחתונה שתפוקתה לאחר שנסגרה התחנה העליונה הייתה גבוהה כמעט כמו הטחנות שפעלו בכוח מנוע, פעלה במקום עד שנת 1946.