חמת גדר

מיקום האתר: חמת גדר
תקופת האתר: התקופה הרומית

חמת גדר הינו ישוב קדום שנוסד במהלך התקופה הרומית (63 לפנה"ס -324 לספירה). המקום התפרסם בזכות מעיינות מרפא ומרחצאות גדולים ומפוארים המצויים בתחומו (מרחצאות חמת גדר היו מהגדולים והיפים באימפריה הרומית כולה). את השם חמת קיבל האתר בשל נביעת המעיינות החמים במקום, וגדר בשל קרבתו לעיר ההלניסטית 'גדר' אחת מערי הדקפוליס (ברית של עשר ערים תשע מתוכן בעבר הירדן המזרחי ואחת, בית שאן שהיתה בירת הדקפוליס, בעבר הירדן המערבי).
חמת גדר ממוקמת באפיקו של נהר הירמוך, בסמוך למקום המפגש עם נהר הירדן, בלב בקעת הירדן. בקעת הירדן הינה חלק של השבר הסורי-אפריקאי, ולמעשה מהווה את נקודת המפגש של שני לוחות טקטוניים, תופעה גיאולוגית המאפשרת נביעה של מים עמוקים על פני השטח, ומכאן ריכוז המעיינות הגדול באזור. בתחומי חמת גדר נובעים חמישה מעיינות בטמפרטורות והרכב מינרלים שונה, בהתאם לעומק ממנו נובעים מי המעיין. מי המעיינות נחשבו בעת העתיקה כבעלי סגולה לשיכוך כאבי הגוף וכתרופה למחלות שונות ועל כן נהגו רבים לפקוד את המקום. מרחצאות האתר נבנו סביב המעיין עין-מקלה העשיר בגופרית, שחום מימיו מגיע ל-51 מעלות צלזיוס והינו הנביעה החמה ביותר
באזור. מבנה המרחצאות הורכב מסדרה של שבעה אולמות ובריכות, עם שביל אבני בזלת שעבר ביניהם. בפנים האולמות ניצבו עמודי שיש, פסלים, ומזרקות.
מרחצאות חמת גדר נזכרים במקורות שונים: רומיים, יוונים, נוצרים ותלמודיים, מהן עולה חשיבותו של המקום כאתר מרפא אליו נהרו רבים מתושבי ארץ ישראל ואף מחוצה לה. בסמוך למרחצאות שוכן תל קטן שנקרא בעברית תל אל-חמה ובערבית תל באני (תל המרחץ). בחפירות שנערכו בתל נחשפו שרידי ישוב מהתקופה הכנענית הקדומה (3300-2200 לפנה"ס). על שרידי הישוב הכנעני העתיק נבנה במהלך התקופה הביזנטית (324-638 לספירה), במאה ה-5 לספירה, בית כנסת המרוצף כולו בפסיפס. רצפת הפסיפס כללה שלוש כתובות הקדשה בארמית, מהן ניתן ללמוד כי את הכסף לבניית בית הכנסת תרמו המבקרים במקום. את שיחזור חלקה העליון של רצפת הפסיפס ניתן לראות כיום בכניסה למבנה בית המשפט העליון בירושלים. בגבעה מלאכותית סמוכה נוספת נמצאו שרידי תיאטרון רומי קטן. בראשית התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה) נהרסו חלק ממבני המרחצאות ברעידת אדמה, אולם עד מהרה הם שוקמו מחדש על ידי החליף מועאויה, ראשון החליפים לבית אומיה (661-750 לספירה). המרחצאות ניטשו בשלהי המאה ה-9 או בראשית המאה ה-10 לספירה בתקופת שלטונם של החליפים לבית עבאס (750-1250 לספירה). זמן מה לאחר מכן נהרס המקום, יתכן שעל ידי הצלבנים. ישנן עדויות על שימוש ורחצה במעיינות החמים של חמת גדר עד המאה העשרים, אולם במקום לא הוקמו מבני קבע עד שלהי התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה). בראשית המאה ה-20 הוקמה במקום תחנת רכבת כחלק מ"רכבת העמק", שהינה תוואי מסילת ברזל שנבנתה בין הערים חיפה ודמשק. מבנה תחנת הרכבת בתחומי חמת גדר עומד על תלו עד היום. בנוסף נבנה במקום בית מרחץ קטן מאבני בזלת סביב עין א-ריח (מעין הבושם), מעיין חמים שטמפרטורת המים הנובעים ממנו מגיעה ל-37 מעלות צלזיוס.
בתקופת המנדט הבריטי (1917-1947 לספירה) החכיר סולימאן נדיף ביה, שייח' עשיר ובעל השפעה, את השטח מהממשל הבריטי בארץ ישראל. סולימאן הקים במקום מסגד ומבנים שונים לרחצה הנראים עד ימינו. בשנת 1944 הוקם במקום מלון "מרפא" שפעל כארבע שנים בשותפות ערבית-יהודית של סולימאן ביה וזאב ספיר, יזם יהודי מהעיר חיפה. שותפות זו הגיעה לקיצה עם סיום המנדט בשנת 1948, אז נאלץ ספיר לעזוב את חמת גדר מטעמי ביטחון. מלון "מרפא" הוסיף לפעול בבעלות סורית עד מלחמת ששת הימים שחלה בשנת 1967, אז עבר האזור לריבונות ישראלית, והאתר הועבר לשיקום וחידוש פעילות לידי שותפות של ארבע קיבוצים באזור: מבוא חמה, כפר חרוב, אפיק ומיצר. אתר המרחצאות של חמת גדר כיום מנצל את שפיעתו הרבה של מעיין בלסמון, ממנו נובעים 500-700 מ"ק מים בשעה, בטמפרטורה קבועה של 42 מעלות צלזיוס, במקום הוקמו בריכות ומרחצאות בטמפרטורות שונות הפתוחים בתשלום לקהל הרחב.