חלוצה

מיקום האתר: 20 ק"מ מדרום מערב לבאר שבע
תקופת האתר: תקופות שונות

חלוצה הינה עיר נבטית עתיקה השוכנת כ-20 ק"מ דרומית-מערבית לעיר המודרנית באר שבע.
עיר זו נוסדה לראשונה בתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) במאה ה-3 לפנה"ס ונקראה בשם היווני אלוסה. חלוצה התקיימה ברציפות עד התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה), והייתה אחת הערים החשובות של הנבטים ותחנת מסחר חשובה בדרך הסחר בין עזה לפטרה.
שטחה של העיר נאמד בכ-1000 דונם והיא אחת הערים העתיקות הגדולות ברחבי ארץ ישראל.
מרבית שטחה של העיר העתיקה קבור היום תחת החולות. חלוצה נזכרת במקורות עתיקים רבים מהם עולה חשיבותה של העיר לאורך כל התקופות. בראשית המאה ה-2 לספירה בתקופת שלטונו של הקיסר טריאנוס, סיפחו הרומאים את ממלכת הנבטים ובתוכה גם העיר חלוצה לנציבות חדשה שנקראה פרובניקיה ערביה. לשיא פריחתו הגיע הישוב במאות ה-2 וה-3 לספירה. בתקופה זו הייתה חלוצה העיר החשובה ביותר בחלקה המערבי של הפרובינקיה ערביה.
בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) התנצרו תושביה הנבטים של העיר (כיתר התושבים בערים הנבטיות השונות) והיא הפכה לעיר מחוז ומקום מושבו של בישוף. במהלך תקופה זו הוקפה העיר כרמים והתפרסמה ברחבי העולם הרומאי כייצרנית של יין משובח.
חלוצה הוסיפה לשמש כעיר מחוז גם במהלך התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה) בתקופת שלטונם של הסולטאנים לבית אומייה (661-750 לספירה). הללו קבעו את בירתם בעיר דמשק שבסוריה, ועל כן ארץ ישראל היוותה חלק אינטגרלי חשוב בממלכתם. עם עלייתו של בית עבאס לשלטון (750-1250 לספירה), עברו הבירה ומרכז הכובד לעיר בגדאד שבעיראק. בשלב זה הפכה ארץ ישראל לאזור ספר באימפריה העבאסית והעיר חלוצה (כמו גם ישובים רבים נוספים) ננטשה ולא נושבה יותר.
בחפירות שבוצעו במקום התגלה תיאטרון מהתקופה הנבטית, כנסייה גדולה במזרח העיר, מפעל מים קדום, מבני קבורה מפוארים ועוד. בשנת 2005 הוכרז המקום יחד עם ערים נבטיות נוספות ובהן: עבדת, ממשית, שבטה ודרך הבשמים כאתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסקו.