הקארדו

מיקום האתר: העיר העתיקה ירושלים
תקופת האתר: התקופה הביזנטית (324-638 לפנה"ס)

הקארדו הוא רחובה הראשי של העיר ירושלים בתקופה הרומית (63 לפנה"ס – 324 לספירה) ובתקופה הביזנטית (324-638 לספירה), הממוקם בתחומי העיר העתיקה של ימינו. פירושו של המונח 'קארדו' בלטינית הוא עורק ראשי. הקארדו היה מרכזה הכלכלי-מסחרי של העיר הרומית ונקרא גם בשם "קארדו מקסימוס", ציר זה, לעולם, חצה את העיר הרומית מצפון לדרום, ועל מדרכותיו הרחבות ניצבו חנויות וסוחרים. הרחוב שניצב לקארדו וחצה את העיר ממזרח למערב היה משני בעיר הרומית ונקרא דוקומאנוס. לאחר כישלונו של מרד בר כוכבא (132-135 לספירה) נבנתה ירושלים מחדש כעיר רומית בשם איליה קפיטולינה, רחובה הראשי- הקארדו חצה את העיר משער שכם בצפון, ועד גבולו הצפוני של מחנה הלגיון העשירי, שהשתרע בתחומי הרובע הארמני של ימינו. לשיא גדולתה ופארה הגיעה העיר ירושלים בתקופה הביזנטית, בימיו של הקיסר יוסטיניאנוס (527-565 לספירה). יוסטיניאנוס בנה בתחומי הרובע היהודי של ימינו את כנסיית הניאה הגדולה והמפוארת, ובשל כך האריך את הקארדו דרומה בסמוך לשער ציון כיום. הקארדו נראה היטב במפת מידבא (מפת פסיפס משלהי התקופה הביזנטית שנמצאה בעיר מידבא בירדן) כשני טורי עמודים הניצבים לצידי הרחוב המרכזי. שרידי העמודים נמצאו בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967. הקארדו הוסיף לשמש גם בראשית התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לפנה"ס), והוא חרב כתוצאה מרעש אדמה עז בשנת 747 לספירה. שרידי הקארדו מהתקופה הביזנטית, נראים כיום בתחומי הרובע היהודי. המקום משמש בימינו כמרכז מסחרי תיירותי- "הקארדו". על חלקו הצפוני של הקארדו מהתקופה הרומית (שלא נראה כיום על פני השטח), ממוקמים בימינו שלושת השווקים הערביים המקבילים – שוק הקצבים, שוק הבשמים, ושוק הצורפים.