הסראיה - צפת

מיקום האתר: צפת
תקופת האתר: התקופה העותומאנית (1516-1917)

הסראיה - צפת, בדומה לסראיה נצרת הינה מבנה השלטון שהקים מושל הגליל דאהר אל עומר באמצע המאה ה-18 במהלך התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה). הסאריה היא מילה תורכית שפירושה ארמון, מבנים אלו, הנודעים ברחבי ארץ ישראל, שימשו כמושבם של המושלים בערים מטעם האימפריה העותומאנית. בסראיה שבצפת ישב בנו של דהאר אל עומר שמונה על ידי אביו למושל העיר. בשנת 1830 נכבשה ארץ ישראל ובכללה העיר צפת על ידי אברהים פחה בנו של מוחמד עלי שליט מצרים שמרד בשלטון התורכי. בשלב זה הוחלף המושל העותומאני שישב בסראיה במושל חדש מטעם שליט מצרים. בשנת 1837 התרחשה בעיר צפת רעידת אדמה שגרמה להרס וחורבן שלא נודעו כמותם בעיר. כ-4,000 איש נקברו תחת מפולות הבתים וכמעט כל העיר חרבה. גם מבנה הסראיה המוצק נהרס חלקית, אולם עד מהרה שופץ המבנה והמשיך לשמש כבית המושל בעיר. בשנת 1840 חזרה ארץ ישראל ואיתה העיר צפת לידי השלטון העותומאני מחדש. עד מהרה הושיבו השלטונות התורכים בסראיה מושל מטעמם שנשא את התואר 'קאימקאם' (מושל נפה). בראשית המאה ה-20 נוסף למבנה הסראיה מגדל שעון לכבוד 25 שנות שלטון של הסולטאן התורכי עבד אל חמיד ה-2. עם תום מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) לאחר שכבש הצבא הבריטי את הארץ מידי התורכים הפך מבנה הסראיה למשכנו של המושל הבריטי בעיר. בשנת 1948 עם סיום המנדט הבריטי (1917-1948) בארץ ישראל הפך מבנה הסראיה למפקדה של הלוחמים הערבים. לאחר כיבושה של צפת על ידי צבא ההגנה לישראל הפך מבנה הסראיה למושב זקנים. בשנת 1975 שופץ המקום ונחנך כמרכז קהילתי לתושבי העיר צפת.