המושבה היוונית

מיקום האתר: ירושלים
תקופת האתר: התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה)

המושבה היוונית הינה שכונה ייחודית בתחומי העיר ירושלים, השוכנת בסמיכות למושבה הגרמנית בעמק רפאים. השכונה נבנתה בשנת 1900 ע"י בני העדה היוונית-אורתודוכסית כמענה לצפיפות המגורים ברובע הנוצרי בעיר העתיקה. המושבה כוללת כ-25 בתים, ומספר רחובות בין רחוב רחל אמנו; עמק רפאים; אלעזר המודעי וחזקיהו המלך. את הקמת המושבה יזם הארכימנדריט אפתימיוס, שעמד בראש כנסיית הקבר במשך 20 שנה. את קניית הקרקע (כמאה דונם) מימנו צליינים רוסים ויוונים שראו בכך שליחות קודש, ונוצרים אמידים מיוון בנו במקום את ביתם. תכנון השכונה היה אירופאי מאד, וכלל רחובות צולבים ומרווחים למדי; בתים צמודי קרקע בסגנון כפרי; גנים ירוקים ועצי רחוב. בלב המושבה נבנה "המועדון היווני" (רח' יהושע בן נון 8) שהשתרע על פני ארבעה דונם, וכלל גן ילדים, אולם התעמלות, מכולת ובית מגוריו של הגנן. למרות היות כל ישובי המושבה נוצרים אדוקים, לא נבנתה במושבה ולו כנסייה אחת, והציבור נהג לצעוד מדי יום ראשון לתפילה במנזר סן סימון היווני שבשכונת קטמון הסמוכה, או בכנסיות העיר העתיקה. בחגים הנוצריים וביום העצמאות של יוון (25 במרץ 1821) נערכו חגיגות בעלות אופי יווני במועדון המקומי, והמושבה קושטה בדגלי יוון. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1948 ברחו רוב תושבי השכונה והסתתרו במנזרים שבמזרח העיר. רק שמונה משפחות נשארו בבתיהן, מתוכן ארבע שבהן אחד מבני הזוג יהודי-ישראלי. לאחר חלוקת העיר לא חזרו הנוטשים לבתיהם, ורובם הגרו לאוסטרליה, לארה"ב וליוון. השכונה הנטושה אוכלסה במפונים ועולים חדשים, שפגעו מאד במבנים, הרסו אותם או הוסיפו פרטי בנייה אשר קילקלו את צורתם היפה והיחודית של המבנים. ג'ון רוז, שנולד בשכונה לאב בריטי ואם ארמנית, שביקר בה לאחר המלחמה כתב: "השכונה המסודרת, המטופחת והאופנתית הפכה לאסון ארכיטקטוני ולגטו של משכנות עוני. הסביבה עטורת הגנים היפים והמתוכננים הפכה לשממה של עשבים שוטים ואשפה." לאחר שנת 1967 חזרו כמה משפחות לבתים, וכיום ישנו קומץ משפחות יווניות המשמרות את רוח השכונה המקורית. בין היתר חזר לפעול המועדון המקומי בו מתקיימים מדי שבוע כנסים, קורסים ביוונית, וריקודי עם מסורתיים לקהל הרחב.