הכותל המערבי

מיקום האתר: העיר העתיקה בירושלים
תקופת האתר: תקופת בית שני (539 לפנה"ס- 70 לספירה)

הכותל המערבי השוכן בלב העיר העתיקה ירושלים, הינו שריד לקיר התמך המערבי שהקיף את רחבת הר הבית בתקופת הבית השני (539 לפנה"ס - 70 לספירה). שריד מרשים זה משקף ולו במעט, את פארו של מבנה בית המקדש, ששכן במרומי הר הבית עד שנת 70 לספירה, ונחשב לאחד המבנים היפים והמפוארים ביותר באימפריה הרומית כולה. היה זה פרויקט בנייה ממלכתי אדיר, פרי יוזמתו של אחד מגדולי המלכים הבנאים בכל הזמנים המלך הורדוס (37 לפנה"ס- 4 לפנה"ס).
וכך נכתב בגמרא על בית המקדש השני: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו".
במקור כלל הכותל המערבי ארבעה שערים שהובילו אל רחבת הר הבית, שניים מתוכם נישאו על גבי קשתות מפוארות אשר שרידיהן נראים עד ימינו:
השער הראשון הינו השער הצפוני ביותר והוא מצוי בתחומי מנהרות הכותל. שער זה נקרא שער וורן על שם הקצין הבריטי והארכיאולוג צ'ארלס וורן שזיהה את השער לראשונה בשנת 1867.
השער השני שוכן מעט מדרום לשער וורן, בתחומי מנהרות הכותל, ועליו קשת הנקראת קשת וילסון, על שמו של צ'ארלס וילסון מהנדס וקצין בצבא הבריטי שזיהה וחקר את הקשת בשנת 1873.
השער השלישי שוכן בתחומי עזרת הנשים ברחבת הכותל של ימינו. שער זה מכונה שער ברקלי על שמו של החוקר האמריקאי ג'יימס ברקלי שחשף את השער לראשונה בשנת 1848.
השער הרביעי שוכן בחלק הדרומי של הכותל המערבי בגן העופל של ימינו. על גבי שער זה נמצאת קשת גדולה הנקראת קשת רובינסון על שמו של החוקר האמריקאי הדגול אדוארד רובינסון שזיהה אותה לראשונה בשנת 1838. קשת זו תואמת לקשת וילסון הממוקמת בשער השני.

הכותל המערבי נחשב במשך מאות שנים ועד ימינו, כאתר החשוב והקדוש ביותר לעם היהודי, בקרב יהודים רבים. במקום זה נוהג העם היהודי לשאת את תפילותיו ולהטמין פתקים בין חריצי החומה העתיקה. למעשה עד ראשית המאה ה-16 לספירה, לא היה ליהודים מקום תפילה מסודר והם נהגו להתפלל באופן אקראי באתרים שונים סביב הר הבית. רק לאחר שנכבשו ארץ ישראל והעיר ירושלים ע"י העותומאנים בשנת 1516, הקצה הסולטאן סלים ה-1 ליהודים קטע מיוחד בתחומי הכותל המערבי שנועד לרחבת תפילה. החל מתקופה זו חל מפנה משמעותי במעמדו של הכותל שהפך עד מהרה לאתר תפילה רשמי וכמקום קדוש ליהודים. ראוי לציין כי גודל הרחבה וצורתה הכללית נשמרו במתקונתם עד למלחמת העצמאות בשנת 1948. בעבר נהגו עולי רגל יהודים שביקרו במקום לחרוט על אבני הכותל הקדושות כתובות עבריות שנשאו בעיקר את שמם. כתובות אלו נחרטו על אבנים שהיו בעבר בגובה המתפללים, אולם עם כיבוש הכותל המערבי בשנת 1967 הונמך מפלס רחבת הכותל וכיום החריטות על האבנים נמצאות במיקום גבוה למדי וקשה לראותן. על פי ההלכה הנהוגה כיום מנהג זה אסור בתכלית האיסור. תופעה מעניינת נוספת שאפיינה את התפילה בכותל בעבר, הינה העובדה שלא היתה מחיצה בין נשים לגברים. הללו נהגו להתפלל יחדיו כפי שניתן להתרשם בצילומים וציורים משלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. למעשה המחיצה בין נשים לגברים הנראית כיום נקבעה לראשונה רק בשנת 1928 במהלך תקופת המנדט הבריטי (1917-1948 לספירה).
הכותל המערבי הינו אתר קדוש גם למוסלמים והוא נקרא בפיהם "אל-בורק" על שם סוסו האגדי של הנביא מוחמד שעל גבו עלה לשמים. בהתאם למסורת המוסלמית קשר הנביא מוחמד את סוסו אל אחד מאבני הכותל המערבי ומכאן חשיבותו של האתר בדת האסלאם.
חילוקי הדעות סביב זכויות היהודים על הכותל נמשכו מאות בשנים כאשר לאורך כל התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה), ולמעשה עד לכיבוש הכותל בשנת 1967, נחשב הכותל לשטח בבעלות הווקף. בשנת 1887, בעת ביקורו בארץ ישראל, ניסה הברון אדמונד דה רוטשילד לרכוש את רחבת הכותל המערבי מידי הווקף, אם כי רבני ירושלים התנגדו ליוזמה בשל חשש מתגובה קשה של המוסלמים בעיר. בשנת 1914 נעשתה יוזמה נוספת כאשר דוד ילין, מראשי הישוב העברי בירושלים, פנה אל שגריר ארצות הברית באיסטנבול, בבקשה לפעול בקרב השלטונות העותומאניים לסייע במכירת הכותל ל"חברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ ישראל" שילין היה בין מקימיה. היוזמה לא צלחה בין היתר בעקבות מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) שפרצה באותה השנה. במהלך מלחמת ששת הימים שנערכה בשנת 1967 נכבשו הר הבית והכותל המערבי על ידי חטיבת הצנחנים של צבא ההגנה לישראל, ומאז נמצא הכותל בריבונות מדינת ישראל. בתום המלחמה נהרסה שכונת המוגרבים (שכונה מוסלמית שנוסדה במאה ה-16 לספירה בעיר העתיקה) ששכנה אל מול הכותל המערבי, ובמקומה הורחבה רחבת הכותל לטובת המתפללים והמבקרים הרבים. חלקו הארי של הכותל המערבי קבור כיום מתחת לפני השטח ולמעשה רחבת התפילה של הכותל מהווה רק חלק קטן (כ-60 מטרים) מהכותל כולו שאורכו כ-490 מטרים. במהלך שנת 1996 נפתחו לקהל הרחב מנהרות הכותל, המהוות את המשכו הישיר של הכותל בעיר העתיקה.
הכותל המערבי ומנהרות הכותל מהווים יחידה אחת בתחרות שבעת פלאי ישראל.