בניאס

מיקום האתר: כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ שניר
תקופת האתר: תקופת שונות

בניאס הוא שמם הערבי המשותף של נחל חרמון ושרידי עיר קדומה שנקראה בעבר פניאס. עיר זו בשיאה (בתקופה הרומית-ביזנטית) השתרעה על שטח של כ-700 דונם והייתה אחת הערים הגדולות והחשובות באותה התקופה בארץ ישראל. ראשיתה של העיר בניאס בתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) בשלהי המאה ה-3 לפנה"ס. מצפון למקום נביעת מעיין הבניאס (עין בניאס), בצוק הסלע, מצויות שתי מערות וחמש גומחות שהן שרידי מקדש הלניסטי לאל פאן (אל הרועים היווני). תחילה נקרא המקום בשם פניון, ומאוחר יותר שונה לשם פניאס. בראשית התקופה הרומית (63 לפנה"ס- 324 לספירה) העניק הקיסר אוגוסטוס את הגולן, הבשן והטרכונה למלך הורדוס וכך עברה גם העיר פניאס לרשותו. הורדוס לא שכח להודות לפטרונו ובחזית המערה ששימשה מקדש לאל פאן, בנה מקדש גדול ומפואר לכבודו של הקיסר אוגוסטוס. בנו של הורדוס, פיליפוס, הפך את פניאס לבירתו בשנת 2 לפנה"ס, וקרא לה 'קיסריה פיליפי' ('קיסריה של פיליפוס', להבדילה מקיסריה שעל הים), אולם העיר הוסיפה להיקרא גם בשמה הקדום פניאס. עיר זו נודעה כעיר מעורבת בה חיו נוכרים לצד יהודים. על פי המסורת הנוצרית הגיע ישו ל'קיסריה פיליפי', שם נתן לשמעון פטרוס את מפתחות מלכות השמים. בזכות מסורת זו הפך המקום לאתר עליה לרגל בקרב הנוצרים. בניאס נשארה עצמאית עד ימי אגריפס ה-2 שבנה את העיר מחדש בשנת 61 לספירה, ומעתה היא נקראה בשם "נירוניאס קיסריה סבסטיה" על שם הקיסר נירון, אם כי לאחר רצח הקיסר נודעה העיר רק בשם "קיסריה סבסטיה". ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מציין בספרו מלחמות היהודים שבעת המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה) ביקרו במקום אספסינוס וטיטוס. כמו כן הוא מזכיר שנערכו במקום קרבות גלדיאטורים בין שבויי המרד בתיאטרון המקומי. לאחר מותו של אגריפס ה-2 סופחה פניאס לפרובינקיה הרומית פיניקיה. עיר זו ידועה במקורות התלמודיים בשם פמיאס. בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה), עם עליית קרנה של הנצרות נוסדה בעיר קהילה נוצרית גדולה ובראשה עמד בישוף. הסממנים האליליים של העיר נחרבים, והפולחן הפגני במקום פסק לחלוטין. עם הכיבוש המוסלמי בראשית התקופה הערבית הקדומה (638-1099 לספירה), מצטמצם שטחה של העיר משמעותית, ומעתה היא נקראת בשם בניאס. יחד עם זאת ידעה העיר בתקופה זו פריחה כלכלית ושימשה בירתה של נפת הגולן שבמחוז דמשק. לדבריו של ההיסטוריון המוסלמי הנודע אל מקדסי שפעל במאה ה-10 לספירה, העושר בעיר בניאס היה אף גדול מזה של עיר הבירה דמשק. בשלהי התקופה המוסלמית הלך והתדרדר מעמדה של העיר עד שהפכה לישוב ספר. בראשית התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) בשל חששם של שליטי דמשק מפני פלישה לשטחם, בוצרה העיר בניאס מחדש. על עוצמת הביצורים יעידו ניסיונותיהם החוזרים ונשנים של הצלבנים לכבוש את העיר ללא הצלחה. ישנם חוקרים הטוענים כי בתקופה זו בנו המוסלמים את קלעת א-צביבה היא מבצר נמרוד, בכדי לספק הגנה מקסימאלית לעיר. את השמירה על העיר הפקידו שליטי דמשק בידי חברי המסדר הצבאי של בני כת האיסמאעיליה, כת שיעית קיצונית. בשנת 1129 עלה לשלטון בדמשק טאג' אל-מולוכּ בורי, מוסלמי סוני באמונתו ומיד החל בטבח בני האיסמאעיליה בדמשק. בתגובה למעשיו הסגירו האיסמאעילים את העיר בניאס לידי אויביהם משכבר הימים הצלבנים. הצלבנים הוסיפו לביצור העיר, בנו בה חומה גדולה ומרשימה וכן מגדלים מבוצרים ששרידיהם האדריכליים נראים גם כיום, אולם כוחם של ביצורים אלו לא הספיקו לעיר והיא נכבשה בשנת 1164 ע"י שליט דמשק נור א-דין. מאז (ועד לעת האחרונה) הייתה בניאס בידי המוסלמים, חרף ניסיונות הנפל החוזרים ונשנים של הצלבנים לכבוש את העיר בחזרה. החל מהתקופה הממלוכית (1260-1516) ירדה חשיבותה של העיר ובהדרגה היא הפכה לכפר קטן וזניח. בשנת 1923, במהלך קביעת הגבול בין המנדט הבריטי בארץ ישראל למנדט הצרפתי בסוריה, נמסר שטח הנחל לידי הבריטים בארץ ישראל ומקור נביעתו והכפר הערבי בניאס, נמסרו לצרפתים בסוריה. עם כיבוש האזור על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים בשנת 1967 ננטש הכפר הערבי בניאס. העיר העתיקה בניאס נמצאת כיום בשטחי גן לאומי חרמון בניהולה של רשות הטבע והגנים הלאומיים. במקום ניתן לראות את שרידיה העתיקים של העיר ההלניסטית והרומית, שרידי מערכת הביצור הצלבנית המרשימה, קבר שייח נבי חאד'ר, כנסייה מארונית וכן את טחנת הקמח מטרוף, היחידה בישראל המונעת, עד היום, בכוח המים.