בית שערים

מיקום האתר: כק"מ מזרחית לקרית טבעון
תקופת האתר: התקופה הרומית (63 לפנה"ס- 324 לספירה)

בית שערים הינו ישוב עתיק השוכן בגליל התחתון בסמוך לקרית טבעון, והוא מהישובים המרכזיים והחשובים בתולדות ארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (המאה ה-1 עד המאה ה-6 לספירה).
אומנם חרסים מעטים שנמצאו במקום מעידים כי ההתיישבות בבית שערים החלה עוד בתקופת ממלכת ישראל (1000-722 לפנה"ס), אולם הממצא הארכיטקטוני הקדום ביותר במקום מתוארך לתקופתו של המלך הורדוס (37-4 לפנה"ס). הישוב בית שערים נזכר לראשונה בכתבי ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) בתקופה שקדמה במעט למרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה). בספרו "מלחמות היהודים" מתואר המקום כמרכז אחוזותיה של הנסיכה ברניקי, בתו של המלך אגריפס הראשון (10 לפנה"ס- 44 לספירה) נכדם של המלך הורדוס ואשתו מרים לבית חשמונאי. בתלמוד נזכר הישוב גם בשם כפר שערים. היה זה ישוב יהודי חקלאי ומקום מושבו של התנא רבי יוחנן בן נורי, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-2 לספירה.
לאחר כשלונו של מרד בר כוכבא (132-135 לספירה) וחורבנה של ארץ יהודה שבא בעקבותיו, עבר מרכז הכובד הרוחני והכלכלי לגליל. אט אט החל הישוב בבית שערים לתפוס מקום חשוב כמרכז יהודי בגליל. במחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה הגיע להתיישב במקום רבי יהודה הנשיא (נשיא הסנהדרין ועורך המשנה) שהביא למקום יחד עימו את בית מדרשו ואת הסנהדרין שעד לאותו הזמן שכנה בשפרעם. עם הגעתה של דמות ציבורית וממלכתית בשיעור קומתו של רבי יהודה הנשיא הגיע הישוב בבית שערים לשיא פריחתו. בשלב זה נוסדו במקום מבני ציבור מפוארים שאחדים מהם ניתן לראות גם כיום. עם מותו של רבי יהודה הנשיא הוא נטמן באחוזת קבר מיוחדת שנבנתה עבורו במקום. מאז הפך בית העלמין של הישוב למקום מקודש, ולמעשה שימש כבית הקברות המרכזי של העולם היהודי כולו במהלך תקופת המשנה והתלמוד, כפי שניתן להתרשם מהכתובות שנמצאו באתר. את השרידים המרשימים של הנקרופוליס (עיר המתים) והמערות החצבות ניתן לראות גם כיום.
בית שערים הינו כיום גן לאומי בניהולה של רשות הטבע והגנים הלאומיים.