בית הכנסת ברעם

מיקום האתר: כ-3 ק"מ דרומית מערבית לקיבוץ ברעם
תקופת האתר: התקופה הרומית (63 לפנה"ס – 324 לספירה)

בית הכנסת ברעם השוכן כ-3 ק"מ דרומית מערבית לקיבוץ ברעם, הינו ללא ספק אחד מבתי הכנסת היפים והשמורים ביותר ברחבי ארץ ישראל. ברעם היה כפר עתיק בגליל העליון שנוסד לראשונה בתקופת בית שני (538 לפנה"ס עד 70 לספירה), אם כי אין הוא נזכר במקורות הקדומים.
בית הכנסת ברעם הינו כיום השריד היחיד מכפר זה והוא מתוארך לסוף המאה ה-2 או ראשית המאה ה-3 לספירה. תקופה זו ידועה גם כ"תקופת המשנה והתלמוד", בה פרחו ישובי הגליל בארץ ישראל. עד למאה ה-19 עמד בסמוך, מחוץ לתחומי הכפר ברעם, בית כנסת עתיק נוסף קטן יותר, אם כי בימינו לא נותר ממנו שריד. הישוב ברעם ושני בתי הכנסת נזכרים לראשונה בשנת 1210 לספירה בספרו של רבי שמואל בן רבי שמשון - "מסע דפלסטינא". בית הכנסת נזכר במקורות נוספים מימי הביניים ונראה שעשה רושם רב על מבקריו שכן הללו טרחו לציין את יופיו הרב.
רבי משה באסולה מיטיב לתאר את בתי הכנסת בספר מסעותיו משנת 1521 לספירה.
רעידות האדמה הקשות שפקדו את הגליל במאות ה-18 וה-19 לספירה פגעו קשות בבתי הכנסת כמו גם הקמתו של הכפר הערבי הנוצרי בירעם שנוסד במהלך התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה), אשר תושביו עשו שימוש באבני בית הכנסת לבנייית הכפר ובעיקר בית הקברות שממזרח.
החל מהמאה ה-19 לספירה נסקרו שני בתי הכנסת על ידי חוקרים רבים. על משקוף השער של בית הכנסת הקטן שאיננו עוד (המשקוף נמצא כיום במוזיאון הלובר בפריס) היתה חקוקה הכתובת העברית הבאה: "יהי שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל יוסה הלוי בן לוי עשה השקוף הזה תבא ברכה במע(ש)יו שלו(ום)", ואילו על אחד המשקופים של בית הכנסת הגדול נמצאה הכתובת העברית: "בנהו אלעזר בר יודן", קרי בניו של אלעזר בן יודן.
בשנת 1905 נחפר בית הכנסת הגדול בתחומי הכפר על ידי החברה המזרחנית הגרמנית.
בית הכנסת ברעם מצוי בתחומי הגן הלאומי ברעם בניהולה של רשות הטבע והגנים הלאומיים. בתחומי הגן מצויים גם שרידיו של הכפר הנוצרי מרוני בירעם (וכנסיית הכפר העומדת בשלמותה), שתושביו פונו ממנו במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948.

בתי כנסת עתיקים נוספים: בית הכנסת ארבל, בית הכנסת בית אלפא, בית הכנסת מירון,