באר מרים - נצרת

מיקום האתר: נצרת
תקופת האתר: התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה)

באר מרים הינה באר עתיקה בצורת רהט ציבורית שנבנתה לראשונה בתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) השוכנת כיום בלב העיר נצרת. ראשיתה של העיר נצרת במעין השוכן בסמוך לבאר ונקרא 'מעיין מרים'. המעיין ממוקם כיום בתחומי כנסיית גבריאל היוונית אורתודוכסית. כ-30 מטר מצפון לכנסייה התגלתה מערה ובה ראשית נביעתו של המעיין. 'מעיין מרים' היה מקור המים המרכזי של העיר נצרת מראשית ימיה ועד לשנות ה-50 של המאה ה-20. על פי מסורת נוצרית קדומה בעת שירדה מרים לשאוב ממימי המעיין היא פגשה את המלאך גבריאל שבישר לה על הולדת בנה ישו. בשל כך התקדש המעיין כבר בתקופות הקדומות ובתקופה הצלבנית נבנתה על נביעתו כנסייה שנקראה על שמו של גבריאל. לאחר בניית הכנסייה נמנעה הגישה החופשית למקור המים של הישוב ולכן נבנתה בסמוך לכנסייה רהט ציבורית שעל פי המקורות הצלבניים היתה לה צורה של לוע אריה, אשר ממנו זלגו המים אל מיכל עשוי שיש. הבאר והכנסייה חרבו בראשית התקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה) בתקופת שלטונו של הסולטאן בייברס. עד להקמת הכנסייה מחדש בשנת 1750 שאבו תושבי הכפר את המים ממקור הנביעה שבין חורבות כנסיית גבריאל. מאחר שבניית הכנסייה שוב מנעה את הגישה למקור המים הוקמה תחילה בריכת מים ובשלב מאוחר יותר נבנתה רהט ציבורית. המעין ומימיו נחשבים למקודשים בעיניי הנוצרים והמוסלמים ובתקופות הקדומות נהגו ליחס להן תכונות מופלאות וסגולות מרפא. במהלך המאה ה-17 נהגו לשלוח לצרפת בקבוקים ובהם מים מבאר מרים, ועולי רגל שהגיעו לאתר הקפידו לקחת איתם מעט מהמים הקדושים כשחזרו לארצם. עד לשלהי המאה ה-19 הייתה באר מרים מחוץ לתחומי הכפר נצרת. בסוף המאה ה-19 התפתח הישוב במקום, ובסמוך לבאר נבנו חאן גדול ובית מרחץ. באר מרים שהיתה מרכז החיים של הישוב בנצרת במשך מאות בשנים היא לא יותר מאשר צל חיוור של ימי תפארתה. אומנם השיפוץ שנערך במקום ניכר באתר, אם כי המים הזקים כבר מזמן אינם זורמים וריח של שתן חריף נודף בקרבת הבאר.